Page 32 - 9322

‫‪ 32‬דבורה פלדמן|‬

‫הדתי שלמדתי בו בילדותי לא עמד בתקנים הממשלתיים לקבלת הכרה‬
‫רשמית‪ ,‬אבל למרות העובדה שלא היו ברשותי תעודה או גיליונות‬
‫ציונים‪ ,‬הצלחתי להתקבל למכללה היוקרתית על בסיס שלושה‬
‫חיבורים‪ ,‬שכתבתי באנגלית תקינה ורשמית שרכשתי במשך שנים‬
‫של קריאת הספרות מלפני המלחמה‪ ,‬ש ִהסלקתי תחת המזרן כאילו‬
‫היתה סחורה גנובה‪ .‬עד מהרה התחלתי להיעצר בצד כבישים פרבריים‬
‫כדי להחליף בגדים לג'ינס במושב האחורי של המכונית ולסרק את‬
‫שערי לאחר הסרת הפאה המעיקה‪ ,‬ואז יצאתי לשעה חולפת לעולם‬
‫שבחוץ‪ ,‬וכל העת השתדלתי מאוד לא להסגיר את עצמי‪ .‬אבל עיניי‬
‫הפעורות לרווחה ודאי הסגירו אותי‪ :‬יום אחד נתנה לי חברה לכיתה‬
‫עותק מהוה של ‪ Bread Givers‬של ַאנזיה ֶיז'ירסקה‪ ,‬ובשעה שקראתי‬
‫על היהודייה הצעירה‪ ,‬בת למשפחת מהגרים‪ ,‬שהתגברה על שורת‬
‫אתגרים אינסופית כדי ללמוד במכללה לפני כמעט מאה שלמה‪,‬‬
‫התנחמתי נוכח הדמיון בינינו‪ ,‬אך בה בעת התביישתי עד עמקי נשמתי‬

‫בכך שההקבלה היתה ברורה כל כך לעיני חבריי ללימודים‪.‬‬
‫קראתי את הספר ברגעים גנובים בסופרמרקט או במגרשי חניה‬
‫של חנויות פארם ונוח ּות‪ ,‬מאחר שהיה מפחיד מדי להביאו הביתה‪,‬‬
‫שמא תכולתו תחשוף את מניעיי האמיתיים‪ .‬באותם ימים עדיין לא‬
‫הייתי מה שאפשר לכנות סופרת‪ .‬ודאי שלא כתבתי שום דבר עד אז‪,‬‬
‫פרט ליומני ילדות שכפיתי על עצמי לחדול מכתיבתם כדי לגונן על‬
‫עצמי מפני חשיפה אפשרית של מאמציי להשתחרר‪ .‬הכתיבה נעשתה‬
‫לי למין עקב אכילס; עדיין לא עלה על דעתי אז שאפשר שגם תהיה‬

‫גאולתי‪.‬‬
‫ביקוריי החטופים והלא תדירים בקמפוס קסמו לי עוד יותר על‬
‫שום ארעיותם; הייתי כמו תיירת ביבשת חדשה‪ ,‬מנסה לדחוס הרבה‬
‫ככל האפשר לתוך כל רגע של חוויה‪ .‬תיעדתי במחברתי כל משפט‬
‫אגבי ששמעתי‪ ,‬כל תנועת גוף מקרית שראיתי‪ .‬רציתי ללמוד‪ ,‬בראש‬

‫ובראשונה‪ ,‬מה נדרש כדי להתמזג‪.‬‬
‫מעולם לא התקבלנו אני ודומיי לבית ספר כזה‪ ,‬מוסד אמריקני‬
‫ותיק שהתהדר במרזבים משופעים ומדשאות משתפלות‪ ,‬שנועד לנער‬
‫בעדינות ילדים מפונקים מתוך מובלע ֹות המציאות האקסקלוסיבית‬