Page 36 - 9322
P. 36
36דבורה פלדמן|
בהמשך ,כשאוכל לחסות בבטחה בצילו של התקדים ,אוכל להירגע
באמת ולחיות כרצוני.
אבל אפילו שינויים קטנים היו בעיניי רבי־חשיבות בהתחלה.
הייתי נרגשת להיות לבדי .חגגתי את חירותי בדרכים קטנות .ערכתי
על צלחת גבינות ששמותיהן אינם מ ּו ּכרים לי ,הזמנתי כמה חברות
ללימודים למסיבת קוקטייל קטנה והרגשתי כמו מארחת מתוחכמת.
הלכתי לספרייה העירונית הגדולה שנשקף ממנה נוף הנהר ממסד־
עד־טפחות ,והתענגתי על היכולת לשבת במרפסת המקורה ולשקוע
בקריאה בלי לעמוד על המשמר .לקחתי הביתה ערימות ענקיות
של ספרים והנחתי אותם בגאווה ליד הכניסה כדי שמבקרים יוכלו
לראותם .הייתי נחושה להדביק את הפער עם כל הכותרים שפיספסתי,
כותרים שהיו חלק בלתי נפרד מן הקנון החילוני .כשלקחתי עותק
מהוה של "על האושר וההנאות האמיתיות" של אפיקורוס ,נזכרתי מיד
במילה ביידיש בעלת צליל דומה ,והבנתי די בפתאומיות שמילת הגנאי
ל"כופר" שסבי השתמש בה כדי להשמיץ רק את הנחותים שבטיפוסים,
נגזרה ודאי משמו של המחבר .הקריאה במדריך הזה לחיים מאושרים
היתה עתידה להעניק לי חינוך מנוגד לחלוטין לזה שקיבלתי כילדה,
שכן האושר ודאי לא היה הייעוד בחצר שגדלתי בה .הנחתי שבדחיית
הדת אני בוחרת במקומה באושר ,כמו שדחיית הלילה כמוה כבחירה
ַּביום .קראתי את הטקסט בהתלהבות ,אבל קלטתי ששמץ קלוש של
אשמה וזהירות מוסיפים ללוות אותי בקריאתם של ספרים מסוימים,
אפילו אז.
נוסף על ההצטיידות בכרכים עבי־כרס שהיו בגדר טאבו ,חגגתי גם
את הדרכים היומיומיות שבהן הרגשתי נורמלית עכשיו .הנורמליות,
כפי שהבנתי אותה אז ,היתה חיים ללא איסור .הנתיב להגשמת
רצונותיי היה ישיר ,בלי שום מכשול שרירותי החוסם את דרכי .כל
שנדרש לי לשם כך הוא אמצעי התחבורה של כוח רצוני.
אבל היכן הוא האמצעי הזה ,המשאב הפנימי הזה ,שנראה כאילו
הוא בא והולך באקראי כרכבת נטולת נהג? לפעמים חשבתי שהכוח
מצוי ברשותי ולעולם לא יעזבני; לפעמים הרגשתי כאילו מעולם
לא היה בנמצא כלל ,כאילו ֵהקצתי מחלום מתוק למציאות אכזרית.
