Page 39 - 9322
P. 39
המורדת — אל החופש בברלין |39
שנתן לנו שמוטל עלינו ללבות לכדי אש? האתגר היה עכשיו כיצד
לאתר את הניצוץ הזה בתוכי ,ומה לעשות בו.
מצד שני ,גם לא היתה ודאות עוד ,לא מהסוג שהרגשתי בילדותי.
אלוהים ע ּוות לכדי משהו שמעבר ליכולת ההבנה .בדרך זאת הערגה
הישנה שלי לאלוהים נאבקה בקול החדש הזה בתוכי ,שדחק בי לדחות
אותו ,להשתחרר ממנו .זכרתי את אפיקורוס ,שברשימת התנאים
המוקדמים שלו לאושר אמר" ,האדם הלא־דתי אינו מי שהורס את
א ֵלי ההמון ,אלא מי שכופה את רעיונות ההמון על האלים ...ההמון,
בהטעינ ֹו את האלים בכל מובן בתכונותיו המוסריות שלו ,מקבל אלים
הדומים לו עצמו ורואה בכל מה שאינו כזה דבר זר".
ב"שרה לורנס" פגשתי המון אתאיסטים .היתה איזו אירוניה במידת
הלהט שבה הם ניסו להעביר אותי על דתי .הייתי המועמדת המושלמת
להארה .היו כל כך הרבה שיחות רציניות על כוס קפה במזנון ,ויכוחים
על סיגריות בדשא ,שבהם ביקשו להעביר לי מחוכמתם ,חוכמה
שנתפסה בעיניי לא פעם כנחמה פורתא .אתאיסט אחד בעל משקפי
קרן ושיער שמנוני אמר לי פעם כבדרך אגב ,שהטיעון בזכות קיומו
של אלוהים הוא כמו הטיעון בזכות קיומה של מציאות כוזבת .בטח,
יש אפשרות שכולנו חיים בתוך סימולציה של משחק מחשב ,הוא
אמר ,אבל עד שמישהו יציג ראיות כלשהן למצב כזה ,הגיוני יותר
להסכים ,שמציאות כזאת מאוד בלתי סבירה ,ולכן אינה יכולה לשמש
חלק בר־קיימא בטיעון .עבורו ,השאלה אם אלוהים קיים או לא איננה
רלוונטית; די בעובדה שעולה ספק כדי לייתר את השאלה :הוא אינו
זקוק לאלוהים ,אז לשם מה לטרוח?
זכרתי את תחושת הזרות שלי עצמי כילדה ,כשחששתי שאני
האדם היחיד המתמודד עם תשוקות אמיתיות וגורפות .כמה מפחיד
זה היה .ואילו היית חי במשחק מחשב ויודע את זה? איך עלה בידו
להסתתר בצורה יעילה כל כך מפני האפשרות הזאת?
מוקדם יותר באותה השנה נרשמתי לסדנה שנתית בכתיבה יוצרת
של ספרות לא־בדיונית ,ותיכננתי להטליא במהלכה את רוב הממואר
