Page 44 - 9322
P. 44
44דבורה פלדמן|
טא ּפאן זי ,שבו אספתי בדרך כלל את יצחק מאביו .עוד נהגנו באדיבות
זה בזה.
"לא היינו כמו שאר הזוגות ",הוא אמר לי בבוקר ההוא" .הם כולם
נלחמו כמו כלבים וחתולים ,אבל אנחנו לא".
נאנחתי" .זה לא אומר שהיינו מאושרים ".חשבתי שזה אומר
שלא היה אכפת לנו מספיק ,אבל לא אמרתי זאת" .אני רוצה להיות
מאושרת .אתה לא?" הוא נעץ בי עיניים ריקות ושואלות ,כאילו
הרעיון לא עלה מעולם על דעתו.
"מתי תבואי הביתה?" הוא שאל.
"אולי תעזוב איתי?" שאלתי" .אתה יודע שאנחנו לא באמת יכולים
להיות מאושרים שם".
הוא הסתכל עליי כאילו הוא שוקל רגע את האפשרות ,ואחר כך
המבט בעיניו אמר אחרת .כאילו ביקש לומר ,הנה המילה הזאת שוב.
"מה זה בכלל אומר ,להיות מאושר?" הוא שאל אותי.
זאת היתה נקודה חשובה .מה ידענו על אושר? אפילו לא היתה
לנו מילה לזה ביידיש .מנוחת הנפש ,נהג סבי לומר ,או הרחבת הדעת.
המונחים האלה גילמו אושר מבחינתו .אבל לי זה לא הספיק .אני
רציתי תמצית טהורה של שמחה בחיי; לא רציתי להסתפק במעט
השלווה או ההבנה שה ֹשביעו את רצונו .רציתי ללמוד את אומנות
האושר ,ולשם כך נעשיתי לאפיקורסית ,כופרת או רודפת תענוגות,
תלוי איך מסתכלים על זה.
"שמעת פעם על תיאוריית רשת האמונה של קַוויין?" שאל אותי
פעם הפרופסור שלי במהלך אחת מפגישות התזה שלנו .הוא הסביר
שקוויין היה הפילוסוף הראשון שהטיל ספק ברעיון שמערכות אמונה
בנויות כמו פירמידות .פירמידה ,אמר הפרופסור שלי ,היתה קורסת
במקרה של שבירה מספקת ,אבל רשת יכולה להכניס התאמות בשוליה
בלי שליבתה תינזק .קוויין הוא שקבע ,שאנשים יכולים להיחשף
לרעיונות שמאתגרים את הרשת שלהם ,ופשוט להכניס התאמות
בשוליה ולהמשיך להאמין באותו האופן .בסופו של דבר ,לא חשוב
כמה ידע יש ברשותנו ,אנו בוחרים במה להאמין ,הוא אמר.
לא תהיה עוד דת בחיי ,זאת ידעתי .אבל גם לא יוכל להיות שום
