Page 47 - 9322
P. 47
המורדת — אל החופש בברלין |47
חלקת חול קטנה בחצר אבן ב ַא ּפר איסט ַסייד במנהטן .אני חושדת
שהיום הוא כבר איננו בחיים .נהגתי לחשוב שמ ֹות העץ ההוא יהיה
גם סופי שלי ,אבל עכשיו אני תוהה לפעמים אם גורלותינו נחרצו זה
על חשבונו של זה.
עץ הרוביניה הוא הדבר הראשון שאני זוכרת שראיתי מחלון דירתי
הבאה .זה היה עץ כחוש בעל עלים שנעשו פריכים בסוף אוגוסט,
המועד שבו עברתי לגור בדירה בקומה השלישית בלי מעלית מאחורי
הכנסייה הלותרנית בפינת שדירת לקסינגטון .העברתי שעות בביתי
החדש בישיבה ליד חלון המטבח ,שפנה לחצר בין הבניין לכנסייה,
בוהה בתרמילים היבשים המשתלשלים מענפיו באשכולות .זה היה
הדבר הצומח היחיד שנותר לי להביט בו עכשיו .מחלונות החדרים
האחרים יכולתי לראות פיסות גורדי שחקים בטל ֵאי השמים הפתוחים
הקטנים שלא היו חסומים בבניינים השכנים ,פאזל גיאומטרי מוזר
של צלליות מתכת מבהיקות שנראו מבעד רשת של פירים וסמטאות.
בכל כיוון שהסתכלתי ,חסמו קירות את שדה הראייה שלי .אז העדפתי
לשבת במטבח ולבהות נכחה ברוביניה הדקה והשברירית.
העץ היה גבוה רק די הצורך לפרוש עטרה קטנה של ענפים אל
תוך טל ֵאי האור הריבועי ,שהתמקם מדי יום באותו בקיע קטן בשורת
הגגות המנהטנית .תרמיליו התלויים הזכירו לי את העצים שסבתי
נהגה להצביע עליהם מעת לעת בטיולי אחר הצהריים שלנו בשבתות
ברחובות ויליאמסבורג השקטה .היא אמנם אהבה את העצים כולם,
המין האהוב עליה היה רוביניה .בעוד שנים רבות ,כשאבקר לראשונה
בבודפשט ,אני אכן עתידה לגלות שדירות שלמות חוסות בצל שורות
עתיקות של רוביניות ,הרכונות זו לזו משני עבריהן ליצירת חופת
תחרה ,שאור השמש מסתנן דרכה ליצירת דוגמאות משתנות על
הארץ .במקרים המעטים שבהם הבחנו בעץ כזה בשכונתנו בברוקלין,
היא נראתה מאושרת כל כך ,שמאפייני העץ נחרתו בזיכרוני ,וידעתי
לזהותם אפילו אז .כך ידעתי שקל לבלבל ביניהם ובין עץ אחר שהוא
מין פולש בניו יורק .עכשיו לא יכולתי אלא להשוות בין העץ העלוב
הזה שניצב במוקד שדה הראייה שלי לעץ המזהיר ששלח את ענפיו
השופעים אל חלון חדר ילדותי .מחוץ לשורת הבתים העירוניים
