Page 51 - 9322
P. 51
המורדת — אל החופש בברלין |51
את החלטתי לעזוב" .גירושים הם כבר היום הגורם המנבא המוביל
לעוני בקרב נשים בארצות הברית ",היא הזהירה אותי" .איך נראה לך
שתסתדרי ,צעירה כל כך ובלי משפחה?"
לא חשפתי את הפחדים הללו בפני עורכת הדין שלי ,ולא תיכננתי
לאפשר לה להבחין בחששותיי .גם כך הרגשתי א ֵשמה להפליא על
שאני נהנית פרו־בונו משירותיה ,שעל פי רוב יקרים בצורה שהופכת
אותם לבלתי נגישים ,אבל אפילו יותר מכך; חששתי שמא מעט
הביטחון שיש לה בי יתערער ,אם תבין שקור הרוח שלי עצמי אינו
אלא העמדת פנים שברירית .מאחר שאפילו אז עדיין הייתי אשת
אמונה במידת מה ,יצאתי ממשרדה של עורכת הדין שלי ביום ההוא
משוכנעת שבאמת אעבור למנהטן ,ואיכשהו הכול יסתדר .אמנם כבר
נואשתי מלמצוא את אלוהים תחת כנפיה של דת כלשהי ,ובה במידה
זנחתי את החיפוש אחר מקבילה חילונית ,אבל עדיין ראיתי את חיי
כסיפור אז ,וסיפורים היו הדבר האחד שעדיין האמנתי בו .מבניהם
שיקפו בעיניי חוקי טבע קבועים ,כמו חתך הזהב ,ואף על פי שידעתי
שיש בסיפורים רגעי כאוס ובלבול ,בסופו של דבר כל הקצוות נקשרו
יפה זה לזה ,והרגשתי שזה ודאי רק עניין של זמן עד שאתחיל לראות
את חוטי העלילה שלי עצמי מתכנסים ולהרגיש את האריג עוטף
אותי שוב בנינוחות .אפשר לומר שהיתה בי אמונה רוחנית במומנטום
הבלתי־ניתן־לעצירה של האבולוציה הנרטיבית.
ואז ,כאילו האמונה היא דבר מה שמדרך הטבע ראוי לגמול ,באמת
קרה נס; רוצה לומר ,מצאתי את דירת שני החדרים עם הנוף לחצר
הכנסייה ועץ הרוביניה השברירי שגדל בצורה מוזרה באמצעיתה,
ומטבע הדברים הייתי משוכנעת ,שמעורב בכך כוח עליוןַ .שמש
הכנסייה ,גבר גבוה ובהיר־שיער ששמו ש ּול ֶצה ,נפגש איתי לריאיון
קצר והזדרז להציע לי את הדירה באלפיים דולר לחודש ,שכר דירה
שעל פי רוב לא היה מספיק אפילו לסטודיו בהארלם .בחשבון הבנק
שלי עדיין נותרו שמונת אלפים דולר מהמקדמה שקיבלתי על הספר.
ידעתי שהם לא יספיקו ליותר משלושה חודשים במנהטן ,ולא היתה
לי תוכנית ארוכת־טווח לחיים בכתובתי החדשה ,אבל היו בי אותה
אמונה מוזרה ועיקשת והתפיסה הישנה והמופנמת היטב ,שאנשי
