Page 53 - 9322
P. 53
המורדת — אל החופש בברלין |53
שלו פסקו .בזמן שהמשכתי לינוק אוויר ולחרחר תוך כדי התייפחות,
הוא זחל והתכרבל בזרועותיי ,הכניס אצבע לפה ועד מהרה נרדם.
החזקתי אותו בחדר האפלולי העגום ,הסתכלתי מבעד לחלון על מבוך
הל ֵבנים ,הפלדה והזכוכית ועל פיסת השמים האפורים השטוחים
שנראתה מעליו ,והרגשתי גופנית ומנטלית עד כמה אבודים אנחנו
בעולם החדש הזה ,על שמונת מיליון תושביו הנאבקים בציפורניהם
על הישרדות ,מצרך שאספקתו מוגבלת מן הרגיל .היינו באמת ובתמים
לבד ,בני ואני ,וידעתי שסיפורנו בהחלט עלול להסתיים בעיר הזאת,
שלהחזיק בה קורת־גג מעל הראש הוא קרב בלתי אפשרי ,ושאנשים
כמוני נעלמים בה בבולע ֵני כישלון מדי יום ביומו .סכין גולמית של
פאניקה השתחררה בקרבי ,והיא עתידה לנסר את עצביי במשך שנים
רבות.
רגעים איומים ונוראים עוברים אם את מוכנה לחכות עד שיעברו.
הצד המעשי בחיים דורש ממך לפעול; הוא פולש בעיקשות אל תוך
השיתוק מוכה־היגון ,עד שאת נאחזת בחבל שהוא מספק לך ומושכת
את עצמך למעלה והחוצה .כדי לספק תחושה של יציבות ,הכנתי
רשימות מטלות אינסופיות; העיון בהן עורר בי את התחושה הנחוצה
מאוד שעדיין יש לקיומי ייעוד ,והייעוד היה חשוב משום שהעניק לחיי
צורה ומרקם; הוא שימש נוגדן לעריצותה של הריקנות המבעיתה.
יצחק היה במקום הראשון ברשימה .היה עליי להחזיר לחייו איזו
תחושת נורמליות ושגרה בהקדם האפשרי .הוא היה זקוק לחברים;
הוא היה זקוק לגירויים; הוא היה זקוק למשהו מובנה .לכן התכוונתי
לרשום אותו לגן ,אבל מאחר שהסכם המשמורת הנוכחי קבע שיצחק
צריך ללכת למוסד פרטי בעל זיקה ליהדות ,ואני עדיין שמרתי על
מראית־עין של חיים יהודיים של קיום מצוות ,קבעתי פגישה בגן
אורתודוקסי מודרני לא רחוק ממקום מגורינו ,בתקווה להתקבל על
בסיס מלגה לנזקקים .עם הגשת המועמדות היה עליי להופיע בפני
ועדה כדי להיות זכאית להנחה של ממש בשכר הלימוד .הוועדה
היתה מורכבת משלושה גברים יהודים בגיל העמידה ,כולם צאצאים
למשפחות בולטות ועתירות נכסים ב ָא ּפר מנהטן .לא הייתי מוכנה
לשאלה הראשונה שהפנו אליי.
