Page 54 - 9322
P. 54
54דבורה פלדמן|
"תגידי לנו משהו ,למה את פה? למה את לא רושמת את הבן שלך
לגן של סאטמר ,או לפחות לגן חסידי?" שאל חבר הוועדה והעביר את
עיניו מטופס המועמדות אליי ובחזרה" .אחרי הכול ,משם את באה,
נכון?"
חשבתי לעצמי שהתשובה לשאלה הזאת ברורה מאליה .אף על פי
כן ניסיתי לכבוש את אי־הנוחות שלי ולענות עליה בנימוס" .העניין
הוא שהייתי רוצה שתהיה לו תעודת בגרות יום אחד .אני רוצה שיהיה
לו סיכוי לקבל חינוך אמיתי ואת ההזדמנויות שבאות איתו .זה לא
דבר שכל אמא היתה רוצה בשביל הילד שלה?"
"אבל למה אצלנו?" הוא ענה" .למה שניקח עלייך אחריות? אחרי
הכול ,אנחנו לא חלק מהקהילה שלך".
ההשלכה היתה ברורה .מצחיק איך המנטליות של קליקה שכל כך
רציתי לברוח ממנה מתקיימת כנראה גם בכל מקום אחר .כל אחד הוא
"אנחנו" .האם תמיד אהיה אאוטסיידרית ,ולא משנה לאן אלך?
נשמתי עמוק .ייצבתי את קולי .כששבתי ועניתי ,עשיתי זאת בנימה
מוגזמת של כבוד וענווה.
"חס ושלום ",אמרתי .הצמדתי יד ללבי" .זאת בהחלט לא
האחריות שלכם .אני מאמינה שלכל דבר שקורה יש סיבה .אם
מסיבה כלשהי הבן שלי ילך יום אחד לבית ספר ציבורי ,אני יודעת
שזה מפני שכך נועד להיות .זאת לא תהיה אשמתכם ".מובן שידעתי
שבית ספר ציבורי הוא הרוע האולטימטיבי ,אפילו כאן ,בקרב
היהודים הקוסמופוליטים יותר .אף אחד לא רוצה את האשמה הזאת
בגיליון השמימי שלו.
אחד הגברים ,הבעתו ממורמרת ,זקף אצבע כמבקש להטיף לי,
אך עמיתו הושיט יד ונגע בזרועו לרסנו .הוא נפנה אליי ואמר שאני
יכולה ללכת; הוועדה תשקול ותיידע אותי בהחלטתה .בשבוע שלאחר
מכן יצחק התחיל ללכת לגן שם .אף על פי שהמורים היו אדיבים
והוא הצליח ליצור כמה חברויות זמניות ,הוא נעשה עצור יותר ויותר
בכל פעם שנכנס לבניין .הוא התחיל לקלוט את ההבדלים בינו ובין
שאר הילדים והתחיל להבין שהוא עתיד להיענש בגינם .בדומה מאוד
לעולם שבאנו ממנו ,גם העולם החדש הזה של יהודים עשירים היה
