Page 52 - 9322
P. 52
52דבורה פלדמן|
אמונה באים על גמולם .אפשר שהשכנוע הפנימי הזה הגביל אותי
יותר משעזר לי.
ארזתי את חפציי המעטים ולקחתי אותם העירה בכמה נסיעות.
שירות הובלות העביר את המזרן והספה .כדי להמתיק את העסקה
בעיני יצחק ,שלא מזמן מלאו לו ארבע שנים ,קניתי מערכת לגו
חדשה ,בתקווה שתסיח את דעתו מעוד שינוי בחייו הקצרים .בהיותו
חכם ממני בהרבה ,הוא לא נפל בפח .ברגע שיצאתי מהמכונית הוא
קלט מה קורה וסירב להיכנס לבניין .הוא צרח ובכה; הוא צעק עליי
שהוא רוצה לחזור הביתה; הוא הרביץ לי; הוא משך בחוזקה בבגדיי;
הוא אמר שהוא שונא אותי; הוא רעד בבהלה וזעם שהיו עמוקים מדי
ובה בעת מדויקים מאוד .ברגע ההוא הבנתי בבהירות מוחלטת ,שאני
נכשלת במילוי אחת מחובותיי האימהיות הראשונות במעלה; הוכחתי
שאינני מסוגלת להעניק לו סביבה ביתית יציבה.
בסופו של דבר ,נשאתי אותו בזרועותיי במעלה שלוש הקומות,
כשעצב ובושה פורצים מעומק בטני ומצטברים למרה בגרוני ,שעה
שנאבקתי לאחוז באיבריו הנחבטים לכל עבר והתכווצתי מפני יללותיו
שהידהדו בחדר המדרגות .פתחתי את דלת דירתנו החדשה ,ופחות או
יותר נפלנו אל תוך המסדרון ,ושריריי התרפו בהקלה .התקף הזעם
שלו גבר; הושבתי אותו על הספה ,והוא התפתל והשתחרר ממני ,בעט
בכריות הספה וחבט בהן באגרופיו ,ומאחר שהרגשתי חסרת אונים ולא
ידעתי איך לנחם אותו ,שקעתי ארצה והתחלתי לבכות גם אני .נתקפתי
רפיון ידיים אדיר שנפל עליי מלמעלה כמו אבן כבדה ,וקרסתי תחת
משקלו .כתפיי התרוממו בהקלה אז ,שעה שכל פחדיי הכבושים ויגוני
השתחררו כמבעד לשסתום לחץ .והנה מצאתי את עצמי ניצבת מולם:
תחילה הריקנות המבורכת ,השחרור מן הנונשלנטיות שזייפתי לעצמי
ולאחרים ,מן השכנוע שהעזיבה אינה דרמטית כל כך בסופו של דבר,
ושחיי עכשיו נורמליים ורגילים .ומיד לאחר מכן האמת שברחתי
מפניה עד עתה :שבריריות עמידתנו בעולם ,ההיעדר המפחיד של
משאבים ,מעשיים ופנימיים כאחד ,חוסר האפשרות לעגן את עצמי
באף אחד ובשום דבר.
יצחק הסתכל עליי ,מבולבל נוכח ההתנשמות הבוכייה .דמעותיו
