Page 38 - 9322
P. 38
38דבורה פלדמן|
לעצב בעצמי ,בלי לוח הזמנים הדתי המחמיר שהגדיר בעבר כל שעה
מחיי ,ששבר את קיומי לרסיסים שאפשר להתמודד עמם .עכשיו היה
הזמן לולאה אינסופית ,שקצצתי בזהירות לפיסות שהרכיבו את לוח
הזמנים שבחרתי בו מרצוני החופשי :אוכל ,הליכה לגן ,מכללה ,איסוף
מהגן ,ארוחת ערב ,אמבטיה ,עבודה ,מיטה .אבל הימים לעולם לא
יהיו שוב נוקשים ומוגדרים כפי שהיו בעבר .הימים מאחוריי דהו
אל תוך ה ַא ִין; אלה לפניי היטשטשו זה בזה כאופק במדבר .ליצחק,
שמצא לו מיד חברים בגן ועבר מיידיש לאנגלית בתוך שבועות ,זה
לא היה עניין כלל .העולם הישן עדיין לא הצליח להיחרת ברוחו.
נתקפתי התרגשות גדולה כל אימת שצפיתי בו משחק .הצל ְת אותו!
חשבתי לעצמי .עשית את זה בזמן ,כך שהוא לעולם לא ירגיש כמו
שאת מרגישה עכשיו .הוא לא ֵידע את הכאב הזה .וגם אם לא תצליחי
לעשות עוד שום דבר נוסף בימי חייך ,כבר עשית די בכך שהגעת
להישג הזה .ההתגלות הזאת מילאה אותי נחמה רבה.
לא קלטתי כמה שיעורים מן העבר לקחתי איתי בבלי דעת ,או עד
כמה עמוק החותם שמערכת האמונות של ילדותי הטביעה בי .אמנם
נטשתי את הכללים והמסורות ,אבל המשכתי אינסטינקטיבית לחפש
את אלוהים ,ביקשתי אותות ב ָמקום שלא היו בו אלא התרחשויות
טבעיות ,רציתי להאמין שהדביבון שחמק מתחת למדרגות הכניסה
לביתי באור היום היה מסר מוצפן ,ששוגר אליי כדי שארגיש פחות
לבד .אפילו לא ידעתי איך לחיות בלי אלוהים .הרגשתי ריקנות איומה
וכואבת בלב ,והאירוניה הגדולה נעוצה בכך ,שעכשיו היה לי הרבה
יותר מקום בשבילו לעומת קודם לכן ,כשה ּורד למעמד ִמשני אחרי
כל הכללים והתקנות .בעבר ,אלוהים היה מוגבל למגרשי התפילה
והטקס ,עכשיו חיפשתי אותו בקֶר ֶשנדי האקסטטיים של השירה
ובעוויתות הלופתניות של המוזיקה הקלאסית .לא פעם כשמצאתי
משהו שנראה לי כשלמ ּות אומנותית ,הרגשתי כאילו מצאתי אותו.
ההכרה שטפה אותי כמין התגלות גופנית ,תחושה עזה שריגשה אותי
עד דמעות .חשבתי שהשלמ ּות שבני אדם מסוגלים להוציא מתחת
ידיהם מוכרחה להיות הוכחה לקיומו של אלוהים .אחרי הכול ,האם
לא אמרו מוריי תמיד שבכל אחד מאיתנו יש אלוהים ,בדמות הניצוץ
