Page 34 - 9322
P. 34
34דבורה פלדמן|
למנוע ממישהו לקשור את הפוסטים אליי .מה שהתחיל כחיבור יחיד,
אותה מטלה עצמאית שקיבלתי מפרופסורית ממולחת ,התגלגל במורד
ככדור שלג והיה למעין התחשבנות ספרותית .במשך שנים אחזו כל
האנשים בחיי במושכות העלילה והכתיבו לי את סיפורי; עכשיו הייתי
נחושה לתלוש את המושכות מידיהם ולעמוד על כוחי הנרטיבי,
חמושה במלאי של מילים משלי .להפתעתי הרבה ,הבלוג לא שימש
רק תהליך טיפולי אישי אלא משך קהל רב ,שחלק משמעותי ממנו
היה מורכב למעשה מאנשים במצבים דומים לשלי .ברשת התכתבתי
ותיקשרתי אפוא עם מתנגדים אחרים במחתרת כאילו הייתי עקרת
בית חסידית לא מרוצה בסתר ,אך בחיי היומיום האמיתיים עשיתי כל
מאמץ להיעשות למשהו גדול מזה.
שנתיים לאחר שנרשמתי ל"שרה לורנס" הצלחתי להשיל אט־אט
פיסות מן העצמי הישן שלי כאילו היו קשקשים ,תחילה בדרכים קטנות
למיניהן ,כמו שינוי ההופעה שלי ,שיפור המיומנות בשפה ,עבודה
על המבטא שלי כדי שיישמע אמריקני יותר והתוודעות למנגנונים
חברתיים חדשים .חיקיתי את הסובבים אותי .מדדתי את האמריקניות
שהיתה זמינה לי עכשיו ,ואף על פי שלא היתה מושלמת למידתי,
חשבתי שאצטרך להסתפק בה ,כי לא ראיתי שום ברירה אחרת .על
דרך הרציונליזציה ,אמרתי לעצמי שמישהי כמוני לעולם לא תוכל
לעטות על עצמה זהות אחרת בלי שמשהו ידקור או יגרד .שאצטרך
ללמוד לחיות עם אי־הנוחות הזאת .אחרי הכול ,מה זה גירוד או שניים
לעומת מחוך שלבשתי כל חיי?
החלק השני בתוכנית שלי היה כרוך בהפקדת הכסף שחסכתי
בעבודות קופירייטינג מזדמנות בחשבון בנק על שמי ,קניית מכונית
בליסינג ושכירת דירה משלי ,שבה נתחיל בני — שהיה אז כמעט
בן שלוש — ואני באופן רשמי בחיינו החדשים .בחיפוש אחר משהו
שאוכל להרשות לעצמי ,מצאתי גומחת שני חדרים תחת גג מקומר
לגדת ההדסון באלף וחמש מאות דולר לחודש .קניתי מזרן לאחד
החדרים; בשני הכנסתי ספה זולה ,שני כיסאות ושולחן.
מהדירה נשקף נוף של נהר ההדסון ומצוקי ה ָּפלי ֵסיידס המיתמרים
מעבר לו ,שמאחוריהם ניצב בית נישואיי הקודם ,ועמו בעלי ,שהמשיך
