Page 70 - 9322
P. 70
70דבורה פלדמן|
הלכתי ל ּבלוויו משום שידעתי שיש להם חדר מיון פסיכיאטרי לילדים
בעל מוניטין יוצא מן הכלל ,והייתי מוכרחה להפריך את טענות
הצוות .זאת היתה הדרך היחידה לדאוג לכך ,שהגן יבין שאין לו פה
עניין עם אם חד־הורית צעירה וחסרת אונים שנבהלת בקלות ,אלא עם
אישה שגם אם יתהפך העולם ,תעשה הכול כדי לשמור על הבן שלה.
ביום המסוים הזה היה חדר המיון הפסיכיאטרי לילדים ריק יחסית,
והמזכירה הביטה בסקרנות בבני שעה שמילאנו את טופסי הקבלה,
ונראתה תוהה מה אנחנו עושים שם ,מאחר שבשלב זה יצחק כבר
נרגע וישב בשקט לצדי .כעבור רגעים אחדים ניגש אלינו רופא ,ואחרי
שהסברתי בקצרה את המצב ,הוא ביקש לראות את יצחק לבד לפני
שנמשיך בדיון .הוא נכנס איתו לחדר קבלה מיוחד ,שבדלת שלו יש
חלון שדרכו יכולתי לראות את יצחק יושב על השטיח ובוחן בזהירות
את הצעצועים הפזורים לפניו ,אבל לא יכולתי לשמוע אותם מדברים.
ישבתי בחוץ וחיכיתי ,ובזמן שעשיתי זאת ,האינסטינקטים החייתיים
שהשתלטו עליי קודם החלו לסגת .עכשיו התחילו לעלות תחושות
עלבון וחוסר ישע ותסכול ,ופתאום עלו בי ספקות בנוגע למעשיי ,והם
נראו לי נמהרים וקיצוניים משהו.
כעבור חצי שעה יצא הרופא מהחדר עם יצחק ,ושניהם נראו
עליזים להפתיע .יצחק חייך ,והיה נדמה כאילו שכח לגמרי ממאורעות
היום .הרופא לחץ את ידי בחמימות ,אמר שהוא חושב שאני עושה
עבודה מצוינת בגידולו ושעליי להיות גאה מאוד בעצמי.
"אז הוא בסדר?" שאלתי בחוסר ודאות.
"יותר מבסדר!" הוא ענה בסערה" .ילד בריא לגמרי ,בלי ספק
אינטליגנטי מאוד ,שעושה בדיוק את הדבר הנכון במצב רע".
"אה ",אמרתי ,מופתעת לשמוע שחשדותיי התאמתו ,וקולטת שעד
לאותו הרגע ,למרות חושיי החזקים ,עדיין פיקפקתי בהם.
"את מוכנה לחכות כאן עוד כמה רגעים?" שאל הרופא באדיבות.
"הייתי רוצה להתקשר לגן של הבן שלך".
הינהנתי בלי לומר מילה ,בוערת מסקרנות .הסתכלתי עליו נכנס
למשרדו וסוגר את הדלת מאחוריו .יצחק ישב על השטיח וחקר את
הצעצועים שנחו באמצע החדר .בזמן שחיכיתי ,חשבתי על הפעמים
