Page 71 - 9322
P. 71
המורדת — אל החופש בברלין |71
שבהן נהגו בי בבריונות כילדה ואני נענשתי על כך ,כי תמיד קל יותר
להעניש את הילד שאין לו הורים או בני משפחה שיתייצבו לצדו או
יהפכו שולחנות למענו ,וניחמתי את עצמי בידיעה שלפחות במחלקה
הזאת ,יצחק מסודר .פגיעה ומוחלשת ככל שהרגשתי ,מעולם לא
קרה שלא התייצבתי לצדו ,תמיד הייתי שם כשנזקק לי ,ואולי הרופא
ההוא צודק בסופו של דבר; אולי לא עשיתי עבודה רעה כל כך כפי
שחששתי בכל עניין האימה ּות הזה ,כי אחרי הכול לא מדובר בכסף או
במעמד חברתי ,אלא בסדרי עדיפויות.
הרופא חזר אליי פעם נוספת .הפעם יצחק אפילו לא הרים את
עיניו מעיר הלגו שבנה.
"טוב ,דיברתי עם המנהלת ",הוא אמר" ,ואני חושב שלבן שלך לא
יהיו יותר בעיות בגן ".הוא חייך בנינוחות כשאמר זאת.
"איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?" שאלתי ,תוהה על יכולתו
לתת ערובות רחבות־היקף כל כך" .מה אמרת לה?"
"אה ,רק שאם עוד פעם אחת אשמע על צורת ההתנהלות שלהם,
אני אפנה למשרד החינוך ,ושהדרך שבה הם מתנהלים יכולה להביא
לסגירתם".
לא היה לי ברור על איזו התנהלות הוא מדבר בדיוק .האם היה זה
ִאיום ריק שנבע מאדיבות כלפיי ,או שהתייחס למשהו ספציפי? יותר
מכול ,תהיתי מה יצחק סיפר לו באותו החדר .כשיצאנו החוצה אל אור
השמש של שעת אחר צהריים מאוחרת ,שניתז ממעטפת הזכוכית של
הבניינים הסובבים אותנו ,הבחנתי בצעדיו הנמרצים בעליל של יצחק.
שפת הגוף שלו היתה נטולת דאגות .מה שסיפר לרופא ודאי הקל עליו
בדרך שאני לא יכולתי לנקוט .אולי לא היה ביכולתו להעמיס עליי
את האמת המלאה ,כאילו חש שלא אוכל להתמודד איתה ,אבל הרגיש
שהרופא הוא האדם הנכון לדבר איתו.
יהיו הפרטים המדויקים אשר יהיו ,המצב בגן אכן השתנה עד
מאוד לאחר מכן ,בדיוק כפי שהבטיח הרופא .יצחק לא חזר עוד
הביתה עם סימנים או במצב רוח רע .המנהלת דיברה איתי בהדרת
כבוד חדשה שאין שנייה לה ,לא חדלה לשאול על מצבו של יצחק,
כאילו נזקקה לאישורי שהוא אכן מרוצה ומשגשג בגן שלה .ואף על
