Page 72 - 9322
P. 72
72דבורה פלדמן|
פי כן לא הצלחתי להבין לאשורו את מה שקרה ,את מה שהתרחש
באותה שיחת טלפון גורלית בינה ובין הרופא הפסיכיאטרי ,עד חלוף
שישה שבועות בערך ,ביום האחרון לשנת הלימודים ,כשבאתי לאסוף
את חפציו של יצחק .עמדתי לצאת כשהגננת קראה לי מהכניסה לגן.
"גברת פלדמן ",היא אמרה" ,רק רציתי להגיד לך כמה אני
מצטערת על מה שקרה עם יצחק השנה .אני מקווה שאת יודעת כמה
רע הרגשתי ,להימצא במצב הזה .בחיים לא חשבתי ,כשלמדתי גננות,
שאצטרך לפעול פעם בניגוד לכל מה שלימדו אותי ,בניגוד לכל
אינסטינקט"...
בטני נלפתהְ " .למה את מתכוונת בזה?" שאלתי בזהירות.
נראה כאילו היא נסוגה קצת ,ועיניה סרקו את עיניי כמבקשות
לבחון את גבולות הידע שלי" .טוב ,את יודעת על הילד המדובר ,זה
שליצחק היו בעיות איתו"...
"מה אני יודעת?"
מבטה שיקף את הבנתה שלמעשה לא ידעתי.
"אני רק מקווה שתוכלי לסלוח לי ,גברת פלדמן .רק ניסיתי לא
לאבד את העבודה שלי ולשמח את כולם .מעולם לא התכוונתי לפגוע
בילד נהדר כמו הבן שלך .הוא באמת נשמה טובה".
"על מה אני צריכה לסלוח לך?" שאלתי ,בחריפות הפעם.
עיניה דמעו במקצת ,וקולה הפך ללחישה" .זה לא אני ,את מבינה.
זאת ההנהלה .אנחנו גן ,את מבינה; אנחנו חיים על תרומות ...אם הייתי
מתגרה בתורם הכי גדול שלנו ,המחיר היה גבוה בהרבה מה ִמ ֹשרה
שלי .מי יודע?" היא המשיכה" .הגן היה עלול לקרוס".
וסוף כל סוף קיבלתי את ההסבר ,ההסבר שלא קלטתי בחושיי,
אבל שהרופא במנהטן שמכיר את נוף בתי הספר בעיר הזאת היה
מסוגל לתפוס מיד ,אחרי שנים של ניסיון בבית חולים כמו ּבלווי ּו.
בעיר הזאת היה זה רגיל ושגור שילדים שנופלים קורבן למעשי
בריונות מצד ילדיהם של תורמים נדיבים ,נענשים במקום המ ַענים
אותם .בעיר הזאת ,להורים שמשלמים על ילדיהם יש ערך רב יותר
מהורים שאוהבים אותם.
