Page 77 - 9322
P. 77

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|77‬‬

‫הנתונים בסנדלי עור‪ .‬היא התיישבה ונפנתה אליי‪ ,‬בעיניים פעורות‬
‫וחמות מאחורי משקפיים ירוקי־מסגרת‪ ,‬ובחיוך רחב כל כך‪ ,‬שהיה‬
‫אפשר לחשוב שהיא מכירה אותי שנים‪ ,‬והערב נפגשנו מחדש מקץ‬
‫מי־יודע־כמה־זמן‪ .‬בזמן שהמלצר מזג לנו כוסות יין בזו אחר זו‪,‬‬
‫מצאתי את עצמי מספרת לה את סיפור חיי‪ ,‬וכמעט הפחיד אותי‬
‫לראות באיזו מידה של אהדה היא מגיבה‪ .‬הרגשתי אשמה‪ ,‬כאילו‬
‫לספר לה על מצבי היה מעין נטל שאיש אינו יכול למצוא מפלט‬
‫מפניו‪ ,‬ושבעשותי כן אני כובלת אנשים באופן כלשהו בעל כורחם‪.‬‬
‫אבל אהדתה של ג'סטין נבעה מניסיון אישי; אף על פי שגדלה‬
‫במערב התיכון‪ ,‬סיפור חייה הזכיר פחות או יותר את זה שלי בכל מה‬
‫שקשור לבריחה ולהמציא את עצמך מחדש‪ .‬אלא שהיא היתה בשנות‬
‫השישים לחייה‪ ,‬וכבר מצאה את שלוותה מזמן‪" .‬גם את תמצאי‪",‬‬
‫היא הבטיחה‪" ,‬לא כי זה מה שקורה תמיד‪ ,‬אלא מפני שאת חזקה‪,‬‬

             ‫ולא תוותרי עד שתמצאי אותה‪ .‬אני מזהה את זה בך‪".‬‬
‫לפני תום הארוחה‪ ,‬כשהסברתי שעליי לצאת בזמן כדי להספיק‬
‫להגיע אל הבית שעל ַס ּפתו קבעתי לישון בשעה שעדיין סבירה‬
‫למארחיי‪ ,‬ג'סטין שאלה מדוע לא אבוא לישון אצלה‪ .‬בעלה נמצא‬
‫בנסיעת עסקים‪ ,‬ויש לה בית גדול על החוף ממש מדרום לעיר עם‬
‫שפע של מקום פנוי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬היא עצמה מתכננת נסיעה בקרוב‪,‬‬
‫ויש לה שני חתולים שזקוקים לטיפול בזמן היעדרותה‪ ,‬אז זאת‬
‫הזדמנות מצוינת בשבילי להתוודע אליהם ולהחליט אם זאת אפשרות‬

                                                  ‫מבחינתי להישאר‪.‬‬
‫ג'סטין הצביעה על המיני קופר האדומה הקטנה שלה במגרש‬
‫החניה והציעה שאסע אחריה‪ .‬נסענו דרומה על כביש מס' ‪ ,1‬שהיה‬
‫שקט בשעה זו אבל אפוף ערפילים בקטעים מסוימים‪ ,‬על פני חופיה‬
‫המצועפים של ַּפסיפיקה ובפיתולים החדים של מגלשת השטן‪ ,‬שם‬
‫היה עליי להתאמץ להדביק את המיני בעיקולים החדים‪ ,‬אבל עד‬

                        ‫מהרה הגענו לעיירה קטנה ששמה מ ֹוס ּביץ'‪.‬‬
‫הבית היה גדול ומלא אור‪ ,‬מצויד בחלונות ממסד־עד־טפחות‬
‫ובנוי על כלונסאות כמעט כמו בית על עץ‪ ,‬משקיף על האוקיינוס‬
‫מצדו האחד ועל הרכס המיוער מצדו האחר‪ .‬באמצע הבית ניצב תנור‬
   72   73   74   75   76   77   78   79   80   81   82