Page 82 - 9322
P. 82
82דבורה פלדמן|
היא למדה להתנתק מדברים שאהבה ,כי כבר חוותה כל כך הרבה
אובדן בחייה.
ממנה ודאי ירשתי את היכולת הנטועה־עמוק להתנתק .זה כואב
לאהוב דברים עכשיו ,כך גיליתי ,אף על פי שרציתי לאהוב בלי פחד
מאכזבה .רציתי להיות מסוגלת להשקיע את מרצי שוב ושוב ,אבל
מה שהיה קל ,מה שהיה מ ּו ּכר ,הוא מעשה הניתוק — להתנתק ,לנתק,
לחתוך .מתי אהיה מסוגלת להפסיק לקצץ בחיי מכל עבר ,לכרסם
אותם עד העצם ,ולהתחיל לבנותם?
כבר אז ,בגן ,התחלתי להתגעגע לסבתי .כבר בשעה שעמדתי
לצדה בזמן שבישלה וקירצפה ושרה שירים רוטטים ,ערגתי כל כך
לאישה שהיתה לפני שהאובדן והטרגדיה שחקו אותה .אחרי שעזבתי
הרגשתי כאילו היא כבר מתה ,ורוחה מרחפת מעליי כמלאך שומר.
ייתכן שבזיכרון הזה נעוצה התשובה לשאלתי .אולי גם אני אצטרך
לגלף לעצמי בית בטריטוריה שתמיד תהיה זרה .אולי גם אני אהיה
זקוקה לגן ,ולמפלט שהוא מספק.
נשארתי בביתה של ג'סטין שלושה שבועות ,פרק זמן שבו הרגשתי
באמת ובתמים חבויה במקום מסתור ,רחוקה מאוד מן העולם האמיתי
שבקרוב מדי יהיה עליי לחזור אליו .לא היו לי אינטראקציות
חברתיות ,אבל היו הליכות ארוכות וזמן לקרוא ספרים ,ושעות רבות
של התמקדות בתיקוני עריכה בכתב היד שהיה צריך לאשר .הצלחתי
לדחות את כל פחדיי בנוגע לעתיד.
בתחילת אוגוסט עזבתי את סן פרנסיסקו כדי לאפשר לי די זמן
להשלים את הטיול .עברתי בנופים המשתטחים של סקרמנטו ועיירות
פנימיות אחרות בקליפורניה ,ואחר כך ביובש הראשוני של הרי
הסיירה ,ועד מהרה מיהרתי להשיג את השקיעה על גבול יוטה־נוודה,
היכן שמישורי המלח של ב ֹונוויל משתרעים ממש ממערב לסולט
לייק סיטי .הגעתי לשם בדיוק בזמן .חציתי את הגבול בין המדינות
וחניתי במגרש ריק שנראה כאילו הוא משמש תחנה לרכבות משא,
שאחת מהן נמתחה על המסילה רחוק ככל שהייתי מסוגלת לראות
בשעה מאוחרת זו של היום .הסתכלתי לאחור בהרים החומים הנסוגים