Page 87 - 9322

‫‪3‬‬

‫‪HANDLUNG‬‬

‫האנדלונג‬

‫עשייה‬

‫מנהטן בתחילת הסתיו נדמתה לי איכשהו רכה יותר‪ ,‬פחות מזיקה‪.‬‬
‫שרידים אחרונים של חום דביק הלכו והתפוגגו‪ ,‬ותזזית העירוי הזמני‬
‫של הקיץ דעכה לכדי הקצב המוצק והמהימן יותר של הרגלים עירוניים‬
‫שגרתיים‪ ,‬ושוב התחלתי לזהות את המקומיים‪ :‬הנשים תחת מטריות‬
‫מנוקדות‪ ,‬המדשדשות באותם פרקי גשם קצרים ומקררים במגפי‬
‫"האנ ֶטר" צבעוניים‪ ,‬סוגרות את המטריות ונושאות עיניים אל השמש‪,‬‬
‫שקורצת לרגע נעימה פי אלף משהיתה בחודשים האחרונים‪ ,‬מאחורי‬
‫מעטה של טלאי עננים‪ .‬מאז ומעולם מצאתי את מזג האוויר בעונות‬
‫המעבר בניו יורק מענג‪ ,‬סופות הרעמים ומטחי הברד שנעלמים בה‬
‫במהירות שבה באו‪ ,‬דרכו של האוויר לרטוט מרוב שינוי ותנועה‪.‬‬
‫עכשיו התנועעה העיר קדימה בקצב שיכולתי לזהות‪ ,‬וכשסערות‬
‫הסתיו המוכרות הגיעו לתלוש עלים מענפיהם‪ ,‬הרגשתי הקלה מוזרה‪.‬‬
‫רציתי לשכוח מהנסיעה‪ ,‬לשכוח שהקיץ קרה בכלל‪ ,‬כי למדתי בפרק‬
‫הזמן הזה משהו מפחיד‪ ,‬שלא הייתי מוכנה להתמודד איתו‪ ,‬משהו‬

‫שבה בעת עדיין לא יכולתי לנסח לעצמי לאשורו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬המאזן בחשבון הבנק שלי העביר בי רטט של סיפוק‪ .‬כי‬
‫זה באמת היה נס‪ ,‬לבדוק את החשבון ולראות מספרים בתאריך שכבר‬
‫מזמן ציפיתי להגיע אליו כשהחשבון ריק‪ .‬ואף על פי שטכנית מקור‬
‫הנס היה אני עצמי‪ ,‬היה קשה למתוח קו בין הנסיבות שמקורן בי‬