Page 88 - 9322
P. 88
88דבורה פלדמן|
לאלה שנבעו מגורמים אחרים .בהיותי ילדה למדתי שאלוהים יכול
לפעול דרכך או דרך אחרים ,ומשהו בי לא האמין שאני לבדי הייתי
מסוגלת לחולל את הקסם הזה .אם מה שנראה לי פעם בלתי אפשרי
היה למציאות ,אני ודאי לא זו שאחראית לו .מהפכים אדירים שכאלה
אפשר לייחס רק לאלוהים.
באותם ימים התנועעתי בחיי מבולבלת למדי ,כי הכול סביבי נראה
לי פתאום עטוף הילות רוחניות טעונות באנרגיה שלילית או חיובית,
ואני כמו ניסיתי לכוונן את ההילה שלי עצמי ,עד שתהיה בדיוק ברמת
הפתיח ּות הנכונה .עכשיו לא היה מדובר עוד באותות או סימנים;
עכשיו הכול היה טעון בפוטנציה סמויה .הייאוש של השנה שעברה
השפיע סוף־סוף את השפעתו; הרגשתי כאילו מוחי נתון להשפעתו
של סם פסיכואקטיבי במינון נמוך .בחיפושיי אחר העל־טבעי איבדתי
את החוט המקשר אותי אל הפרוזאי.
ספטמבר ואוקטובר עברו עליי בריחוף על גב מה שנדמה כענן שיכרון
רוחני .כל מה שנראה לי מפחיד נורא בסתיו האחרון ,נראה משמח
עכשיו .כל חיי נדמו כהרפתקה לא מציאותית ,כמשחק שאפשר לשחק
בו במגוון אינסופי של דרכים ,שדבר בו אינו מוטל על הכף .האופוריה
הזאת היתה כנראה פנימית לגמרי ,במובן זה שהיה נדמה שאיש מלבדי
אינו מבחין בה .היה ברור שיצחק אינו מושפע ממנה ,ואף על פי כן
אין להכחיש את מצב הרוח הנלהב שעטף אותי אז; במבט לאחור,
כל זיכרונותיי מאותה תקופה קצרה נדמים לי רוחצים במין ערפל
זוהר .כמעט מיותר לציין ,שהיה ברור שהייתי עתידה להתרסק מה ַהיי
המלאכותי הזה מהר מאוד ,וכך אכן קרה ,כששילמתי את שכר הדירה
לנובמבר וקלטתי ששוב אין לי כסף.
אני זוכרת שנפגשתי עם הסוכנת שלי באחד מאותם ימים ,יום
שבו העצים היו חשופים ברובם ,השמים אפורים והרוח חודרת קרה
לעצמות ,יום שבו הרגשתי שוב את חרדתי באופן קדמוני וגופני,
שבעטיו הרגשתי מלוכלכת ומלאת בושה .לא ידעתי אז שאני
עומדת בתחילתו של דפוס שעתיד להימשך אצלי זמן רב ,דפוס שבו
הפחד מכישלון היה מטיל אותי אל המייסרים שבתהומות ,שמתוכם
