Page 89 - 9322
P. 89
המורדת — אל החופש בברלין |89
נסקתי לגבהים אקסטטיים מסחררים כל אימת שניצלתי בעור שיניי
ממלתעות החורבן .ביום ההוא ,שעה שמסרתי לה את כתב היד הערוך
כדי שתוכל להעביר אותו להוצאה לאור ,שאלתי אותה מתי אוכל
ל ַצפות לחלק הבא של המקדמה ,שלפי החוזה שלי היתה אמורה להיות
משולמת עם הגשת כתב היד .הסוכנת שלי הסבירה ,שהמשמעות היא
שהבירוקרטיה תנפק איזו הודעה רשמית אחרי שכתב היד ישרוד כל
עין ביקורתית ויוכרז מוכן לדפוס .היא אמרה שאין לה שום יכולת
לנבא מתי תשולם המקדמה הבאה .במקרה הטוב ,תהליך הקבלה
הרשמי ייקח חודשיים ,כולל הבירוקרטיה ,ואידיאלית ,עם פרושֹ השנה
החדשה אוכל שוב להרים את הראש מעל המים .אבל ראי הוזהרת,
היא אמרה; שום דבר לא קורה במהירות בהוצאות לאור .ואז ,למראה
פניי האומללות ,התרככה ואמרה לי" ,אולי פשוט תמצאי עבודה? את
יודעת ,בתקופתי הייתי פשוט נכנסת לכל חנות ברחוב ושואלת אם הם
מחפשים עובדים!"
רציתי לצחוק ,אבל המצב היה רציני מדי לכך .בתקופתה .לפני
האינטרנט ,כשהיה אפשר למצוא עבודות בכל מקום ,ואף אחד לא
שמר אותן למישהו שהכיר או עמד איתו בקשר עסקי או חברתי,
כשהתעסוקה היתה דבר נתון ,ואנשים משכילים מהמעמד הבינוני לא
גרו ברחוב כשמזרן היוגה מחייהם הקודמים משמש להם גם שק שינה.
באיזו מציאות האישה הזאת חיה? איך יכולתי להסביר לה? לא יכולתי.
היא עשתה את הונה ועמדה לפרוש בנוחות ,כשהחליטה לקבל אותי
כלקוחה האחרונה שלה .גם אם אתאר באוזניה את מצבי בפרוטרוט,
זה לעולם לא ֵייראה לה אמיתי .היא לעולם לא תוכל להרגיש את זה
בגופה כמוני.
חזרתי הביתה מהפגישה מלאת בדידות ותרעומת ,במיוחד מאחר
שהסוכנת שלי היתה כנראה האדם היחיד בניו יורק שהחזיק בכל המידע
הנחוץ כדי לתפוס את נסיבותיי עד תום ,ואף על פי כן היתה מסוגלת
להציב בינינו את הריחוק המתבקש ממקצועיותה כדי לבודד את עצמה
מהן .מבחינתה ,הדבר החשוב היחיד היה שכתבי היד יימסרו ,שתנ ֵאי
החוזים יישמרו ,וכמובן שהאחוזים ייכנסו לכיסה .הזכרתי לעצמי,
שאף על פי שהצלחתי למכור ספר שאין שום ערובה לכך שיצליח,
