Page 81 - 9322
P. 81
המורדת — אל החופש בברלין |81
גבעולים עבים ורחבי־עלים הילידיים בברוקלין ,צמחים איתנים שלא
נדרש להם כמעט שום זמן לצמוח לגובה עץ ולהטביע את הגן בחשכה
מוחלטת .משהבנתי שהעשבים לא יטופלו ,ירדתי למטה לעקור אותם
בעצמי .לא היה לי שום ידע בגינון; סבתי לימדה אותי רק לאהוב
פרחים ,לא כיצד לטפל בהם .באצבעות תלשתי ומשכתי כל עשב
בוגדני ,והרגשתי שעל כל הצלחה ,כבר גדלים עשבים חדשים לתפוס
את מקומם של העקורים .סבתי יצאה למרפסת להביט בי עובדת,
וחשבה שאני עושה זאת למענה.
"את לא צריכה לעשות את זה בשביליַ ,טל ָייתי ",היא אמרה,
משתמשת בכינוי החיבה המסורתי שלה .אבל לא עשיתי את זה
בשבילה .ניסיתי נואשות להציל את הפנטזיה הממומשת האחת של
ילדותיְ ,דבר היופי האחד שפיאר את הימים שבהם גדלתי בפינה
שכוחת־האל הזאת של ברוקלין .משכתי בפראות ,ראייתי מטושטשת
מגירוי אבקנים ,אפי צורב מריחן החריף של הפרשות העשב שניתזו על
האדמה .גמרתי את החצר כולה ,וכשסיימתי הגן נראה כאילו התרחש
בו טבח; העשבים הותירו בורות וגומות פעורים באדמה .לא חשוב,
חשבתי ,הם יתמלאו .כבר הייתי מבוגרת יותר אז ,הרווחתי כסף משלי
בשמרטפות; היה ביכולתי לשתול דברים חדשים בבורות שיתפסו את
מקום העשבים .ה ֹורטנזיות יוכלו להיות יפות ,אולי כמה דיסנטרות,
עם הפרחים המזכירים לבבות מדממים .תיכננתי לקנות קוטל עשבים.
תיכננתי להמשיך לעקור אותם גם אם זה יהרוג אותי.
פילסתי לי דרך אל כמה ורדים מטפסים צעירים ,שהיו למרבה
הצער צמוקים ושמוטים במקומות שחו ֵטי המשיחה השתחררו בהם.
מצאתי את שוליו החלודים של תפס מתכת ששימש לקיבוע השיח
לגדר ,וניסיתי לכפות את הגבעולים בחזרה לתנוחתם המקורית
הזקופה ,ללא הועיל .התפס ניתז לאחור ,ושוליו המשוננים קרעו את
כף ידי .דם פרץ מהחתך ,אבל כבשתי צעקה כדי שסבתי לא תבחין
בכך .לא חשבתי לבקש כפפות גינון.
כמה רציתי אז שתרד למטה ותעבוד לצדי ,כמו שעשינו תמיד .היה
נדמה שאותם הזמנים אבדו לנצח .לא חשוב כמה קשה אעבוד לתקן
הכול ,ידעתי שסבתי כבר ויתרה על הגן ,וסבתי לא משנה את דעתה.
