Page 76 - 9322
P. 76
76דבורה פלדמן|
שיכולתי לסגת אליו .זאת היתה תחושה מערערת לדעת ,שבמהלך
ששת השבועות הבאים לא יהיו לי לא בית ולא כתובת קבועה .אבל
גם התרשמתי מן המהירות שבה הצלחתי להוציא את המיטב ממצבי,
התפעלתי מן התושייה שלי עצמי .הצלחתי לגייס די כסף לא רק
לכיסוי הוצאותיי עכשיו ,אלא למימון צרכיי במשך שלושה חודשים
נוספים.
ביום שחציתי את גשר "שער הזהב" מזג האוויר היה חלום קיצי
מושלם ,אבל הגשר עצמו היה תלוי בתוך ענן של ערפל סמיך ,ומיד
נזכרתי בעמוד הענן התנכי שהדריך את עם ישראל בצאתו ממצרים
ובמשך ארבעים שנה במדבר .חשתי הלם כששבתי והגחתי פתאום
אל תוך אור השמש העז ,אבל ביציאה מהגשר נעצרתי בצד הכביש
והסתובבתי להביט לאחור בתצורת הענן המוזרה שעטפה את איבריו
המפוסלים של הגשר כמין רדיד אלגנטי .חשבתי על כך שבכדי לזכות
בהדרכה ,יש צורך בתנאים שבהם יהיה אפשר לפחות להבחין בה.
העבדים במצרים נטלו סיכון ותעו אל תוך הלא נודע .ואז הופיעו
עמוד האש והענן ,ובסוף מסעם — הבית המובטח .בדרכי הקטנה
קיוויתי שהסיכונים שנטלתי ישתלמו באופן דומה ,שנתיב יתגלה
לפניי ,סנטימטר אחר סנטימטר ,קילומטר אחר קילומטר ,כל עוד לא
אאבד את אמונתי.
באמצעות קשריי הישנים ב"שרה לורנס" אירגנתי לי מראש פגישה
עם אישה ששמה ג'סטין ,למשקה וארוחת ערב במזח; ַמ ּכרה בניו יורק
כתבה לה מראש ויידעה אותה בדבר בואי ,לאחר שביקשתי פחות או
יותר מכל מי שהיתה לי ול ּו היכרות קלושה איתו ,לקשר אותי עם
אנשים רבים ככל האפשר לאורך מסלול נסיעתי .קיוויתי שהדבר יספק
לי איזה מין חוצץ נגד בדידות.
בשעה שבע בערב בדיוק נכנסתי למסעדה ,ומיד נלקחתי אל
שולחן עגול מכוסה מפה לבנה רקומה ,שפמוט רב־זרועות הטיל
עליו הילה צהובה בחדר האפלולי אך רחב־הידיים .ג'סטין הגיעה
קצרת נשימה מעט כעבור עשר דקות ,שערה הקצר והצבוע בסגול
בוהק פרוע כולו ,חצאיתה הארוכה מתנחשלת סביב קרסוליה
