Page 78 - 9322

‫‪ 78‬דבורה פלדמן|‬

‫עצים גדול‪ ,‬שג'סטין השתמשה בו לחימום בימים קרירים יותר‪ .‬היא‬
‫הסבירה שהיא סופרת ומבלה את רוב זמנה בבית הנידח‪ ,‬בעבודה‬
‫על יצירת המופת שלה‪ .‬בעבר גרה בעיר‪ ,‬אבל עזבה את החיים‬
‫האורבניים ועברה לחיות כאן עם פרחים ובעלי חיים‪ ,‬כדי שתוכל‬
‫לסגת ולהתכנס בתחומי המרחב הפעיל של ר ּוחה‪ .‬בדומה לי‪ ,‬היא‬
‫הרגישה מותקפת לאחר זמן רב מדי בעיר‪ .‬מחשבותיה היו זקוקות‬
‫למרחב רב יותר כדי לגדול‪" .‬לרובנו לוקח יותר מדי זמן לקלוט‪,‬‬
‫שהנוסחה המקובלת לאושר אולי לא מתאימה לנו‪ ,‬ושעלינו למצוא‬
‫את זו שלנו‪ ",‬היא אמרה לי‪ .‬חשבתי על רעיונות מקובלים לאושר‪.‬‬
‫ניו יורק מבטיחה שאם יש לך חשבון בנק שמן‪ ,‬הכול יהיה נפלא‪.‬‬
‫מה מבטיחה אמריקה? האם הכסף חשוב כל כך בכל מקום אחר כפי‬

‫שהוא חשוב בבית?‬
‫במהלך הימים הקרובים יצאנו להליכות לאורך הים‪ ,‬והחופים שם‬
‫היו תמיד ריקים‪ .‬בין ביתה של ג'סטין לשפת המים הפרידה אדמה‬
‫סלעית‪ ,‬ששימשה מצע למבחר צבעוני ומגוון של מיני טחבים‪ ,‬רצועות‬
‫של צהוב וסגול וירוק‪ ,‬ומתחת לה רצועה דקיקה של חול שפינתה‬
‫את מקומה למים בצבע צפחה‪ .‬פה ושם ָעט ֵזר ֹון אל הקרקע; עורבני‬
‫צווח בטירוף בשיחים‪ .‬בזמן שצעדנו‪ ,‬חוויתי לראשונה את השלווה‬
‫המובנית בבידוד מוחלט‪ ,‬והבחנתי איך הרעיונות הראשונים בנוגע‬
‫לעתידי מתחילים לנבוט חרש בדמיוני‪ .‬אם יום אחד אכן אמצא לי‬
‫בית אמיתי‪ ,‬חשבתי‪ ,‬האם יהיה כמו זה‪ ,‬מוקף עצים ומים וציפורים‪,‬‬
‫כשזהותי יכולה לגדול ולהתפתח בעצמה בלי להתעצב בידי שום‬

‫קהילה של בני אדם?‬

‫בחזרה בבית ישבתי שעות ברחבה המקורה בחוץ בלי הפרעה‪ .‬זכרתי‬
‫את אותן שבתות שבהן שכבתי במרפסת אחר הצהריים בלי לזוז‬
‫ובעיניים עצומות‪ ,‬והקשבתי לדממה הלא אופיינית ולקולות הציפורים‬
‫והרוח שהורשו‪ ,‬ולו ליום המנוחה‪ ,‬לתפוס את קדמת הבמה‪ .‬זכרתי את‬
‫פרחי הדובדבן שהיו נושרים כשלג מתערבל באביב‪ ,‬את העורבנים‬
‫שבאו לנקר את הזירעונים שסבתי הכינה‪ ,‬וחשבתי על סבתי אז‪ ,‬ועל‬
‫יכולתה ליצור לעצמה תחושת בית בארץ זרה על ידי שתילה של מיני‬