Page 68 - 9322

‫‪ 68‬דבורה פלדמן|‬

‫שהטרידו אותי‪ ,‬מאחר שלא נראו לי תוצאה של השתוללות רגילה‬
‫במגרש המשחקים‪ ,‬אבל כששאלתי אותו לגביהם‪ ,‬הוא התקשח‬
‫והתכנס בעצמו עוד יותר‪ .‬הייתי מוכנה במידת מה לרגע הזה‪,‬‬
‫כמי שסבלה בעצמה מהצקות בהיותה ילדה קטנה מאוד‪ ,‬ובדומה‬
‫אולי לרוב האימהות‪ ,‬תמיד העדפתי לדמיין את בני כמי שלא יציק‬
‫לאחרים; משום כך‪ ,‬היה הגיוני לצפות שבשלב כלשהו הוא ייפול אל‬
‫תפקיד הקורבן‪ .‬נדמה שהחיים כופים עלינו את התפקידים המנוגדים‬
‫האלה‪ ,‬כאילו מוטל עלינו לבחור בין השניים‪ ,‬ואיננו יכולים פשוט‬

‫לסרב ליטול חלק בשני ּות הזו‪.‬‬
‫ניסיתי לייעץ לו איך להתמודד עם המציק‪ ,‬אולי עצה הורית‬
‫אמריקנית טיפוסית במקרה כזה‪ ,‬כלומר לדבר עם מבוגר על מה שקורה‬
‫ולסמוך על כך שהוא או היא יפתרו את הבעיה‪ ,‬שזאת המדיניות‬
‫הרשמית ברוב הגנים בניו יורק‪ .‬אבל בפעם הבאה שאספתי את יצחק‬
‫הדומע מהגן ושאלתי אותו אם מילא אחר הנחיותיי‪ ,‬הוא התעקש שכן‬
‫ויילל בתסכול על חוסר הצדק‪ ,‬שכן הגננת לא עשתה דבר‪ ,‬הוא אמר‪,‬‬
‫אף על פי שעשה בדיוק מה שאמרתי לו‪ ,‬אף על פי שעשה את הדבר‬
‫הנכון‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא סיפר לי‪ ,‬היא ראתה את זה קורה ולא טיפלה בזה‪,‬‬
‫ובמקום זאת שלחה את יצחק לפסק־זמן בצד‪ ,‬כלומר הענישה אותו על‬

‫כך שדיווח על ההפרה‪.‬‬
‫מוטרדת‪ ,‬קבעתי פגישה לדבר על כך עם הגננת‪ .‬היא היתה אישה‬
‫צעירה שחיבבתי למעשה‪ ,‬מאחר שנראתה לי אדיבה ומתחשבת‪ ,‬ובניגוד‬
‫לקליינטורה של הגן‪ ,‬לא בהכרח ממשפחה עשירה ופריווילגית‪ .‬היא‬
‫נראתה כאילו חשה לא בנוח במהלך פגישתנו‪ ,‬וכל שאמרה הוא‪,‬‬
‫שמאחר שלא היתה עדה למאורעות שיצחק דיווח עליהם‪ ,‬קשה לה‬
‫להתייחס לעצם הבעיה‪ .‬האם ראתה את הסימנים על גופו? רציתי‬
‫לדעת‪ .‬היא ראתה‪ ,‬אבל שוב‪ ,‬מאחר שלא היתה עדה לכך אישית‪ ,‬חשה‬
‫קושי להפעיל את סמכותה בחופשיות‪ .‬השיחה לא התקדמה לשום‬
‫מקום והרגשתי תסכול קל‪ ,‬בתחושה שיש כאן משהו שאני מפספסת‪,‬‬
‫איזו פיסת מידע ששומרים מפניי בסוד‪ .‬אבל לא היתה שום דרך‬
‫להוכיח שתחושת הבטן שלי נטועה במציאות ולא בחרדה אימהית‬
‫סטריאוטיפית‪ .‬הפצרתי בגננת לפקוח עיניים ולהשגיח במיוחד‬