Page 65 - 9322
P. 65
המורדת — אל החופש בברלין |65
ידעתי שהרב יתקשר לסבי ,סבי יתקשר לדודתי ,ואני אחטוף שבועות
ארוכים של הטפות ופיקוח הדוק בגלל משהו שאמרתי ,או לבשתי ,או
עשיתי בבית הספר מבלי משים .אני זוכרת את עצמי יושבת על ספסל
העץ הקשה ההוא כאילו זה היה אך אתמול ,כתפיי שפופות בתנוחה
מובסת ,משפילה מבט אל הרצפה השחוקה ,עיניי צורבות ומאיימות
לעלות על גדותיהן כבייצוג מוליך־שולל של אשמה ,מקווה במצבי
העצוב וה ֵלאה שהצדק יתערב וישים סוף לחוסר ההוגנות הזאת.
וכך התחלתי להתפלל ,אותה תפילה יחידה ,תהילים י"ג ,שתכופות
חזרתי עליה פעמים רבות בזו אחר זו בטקסיות של אמונה תפלה ,כל
אימת שמצאתי את עצמי במצבים קשים .באותה העת כבר ידעתי
בעל־פה את המזמור הנהדר ששפתו הדרמטית גוללת עלילה רבת־
עוצמה ,שהצהרותיו התקיפות מניחות קשר קרוב וישיר בין אלוהים
למתפללים אליו .אני לוחשת את המילים העבריות לעצמי עכשיו:
ַעד־ ָא ָנהְ ,יהָוהִּ ,תׁ ְש ָּכ ֵח ִני ֶנ ַצח?
ַעד־ ָא ָנה ַּת ְס ִּתיר ֶאת־ ָּפ ֶני ָך ִמ ֶּמ ִּני?
ַעד־ ָא ָנה ָאׁ ִשית ֵעצ ֹותְּ ,ב ַנ ְפׁ ִשי,
ָיג ֹון ִּב ְל ָב ִבי י ֹו ָמם?
ַעד־ ָא ָנה ָיר ּום ֹא ְי ִבי ָע ָלי.
ַה ִּבי ָטהֲ ,ע ֵנ ִניְ ,יהָוה ֱא ֹל ָהי;
ָה ִאיָרה ֵעי ַניֶּ ,פן־ ִאיׁ ַשן ַה ָּמֶות;
ֶּפן־יֹא ַמר ֹא ְי ִביְ " :י ָכ ְל ִּתיו";
ָצַרי ָי ִגיל ּוִּ ,כי ֶא ּמ ֹוט.
ַו ֲא ִניְּ ,ב ַח ְס ְ ּד ָך ָב ַט ְח ִּתי; ָי ֵגל
ִל ִּביִּ ,ביׁש ּו ָע ֶת ָך.
ָאׁ ִשיָרה ַליהָוהִּ ,כי
ָג ַמל ָע ָלי.
ואז ,מתישהו ,לאחר החזרה העשרים ושבע או עשרים ושמונה על
המזמור ,דלת המשרד נפתחה ,ומי שעמד שם לא היה הרב אלא
המזכירה ,שאמרה שהמנהל עסוק מכדי לקבל אותי ,ושעליי לחזור
