Page 67 - 9322
P. 67
המורדת — אל החופש בברלין |67
למחרת בבוקר ,הכול יהיה באורח פלא שונה לגמרי ,רגע תחנוניי
ליד החלון כבר החל להצטייר בעיניי כמגוחך וילדותי משהו .בתוך
תוכי הרגשתי כאילו גחלת האמונה האחרונה בהחלט כלתה בכבשן
התפילה.
לאחר מכן היו צלילי המקהלה נודדים אל חלוני בערך פעם בשבוע
כמו הניחוחות שנישאו מארובות סמוכות ,אבל שום תשובה ל ַהפצרתי
הנואשת לא נגלתה לי .מה שכן קיבלתי הוא הצעת עבודה כמזכירה
בסטודיו קטן למחול ,שהספיקה רק למימון הוצאות המצרכים
החודשיות שלי ,ואף על פי שלקחתי אותה בהיעדר משהו טוב ממנה,
מתוך תחושה שעליי לעשות משהו כדי לעקור את הבהלה והריקנות,
הייתי מודעת יותר מתמיד למידת הדחיפ ּות שבצורך לסגור את הפער
בין הכנסתי הזעומה לשכר הדירה המופרז .לעתים קרובות במהלך
עבודתי היתה דעתי מוסחת כל כך בשל הפחד ,עד שלא היתה בי
שום תועלת .ואף על פי כן ,ביני וביני הוספתי לחזור על המנטרה,
שהשתמשתי בה כבמגן פסיכולוגי נגד גלי החרדה שהתנפצו על חומות
רוחי; הבטחתי לעצמי שאחזיק מעמד .הזכרתי לעצמי ,שמעולם לא
דימיתי לי שהשנים האלה יהיו קלות .לא היו לי שום אשליות בנוגע
לאתגרים הניצבים בדרכי .הייתי מוכנה לשאת את סבלי בשמחה
בידיעה שהכול זמני ,שבסופו של דבר אמצא דרך לחיות את החיים
שרציתי ,את החיים שוויתרתי למענם על הכול .יום אחד הכול יתבהר;
הכול ייכנס לפרספקטיבה .יום אחד כל זה יהיה רק סיפור ,אמרתי
לעצמי בניסיון לצמצם את חוויית רכבת־ההרים לכדי קשת דרמטית
בת־חיזוי.
בסביבות הזמן הזה התחיל יצחק לחזור הביתה מהגן עצבני ומסוגר.
הצורך להקרין סביבו שלווה כדי לגונן עליו מפני פחדיי כבר דרש
ממני מאמץ כזה ,שמצבי הרוח החדשים האלה איימו להחריב את
עמלי .בתחילה חששתי שמדובר בסימן לכך שהוא רואה הכול
מבעד לחזות שניסיתי להציג ,שאני נכשלת במשימתי החשובה
ביותר .אבל אז התחלתי לגלות סימני נשיכה מוזרים על זרועותיו
בזמן האמבטיה ,או ח ּב ּורות על גופו כשהחלפתי את בגדיו ,סימנים
