Page 60 - 9322
P. 60
60דבורה פלדמן|
על שדירותיו הרחבות העטורות חלונות ראווה מתנוצצים ,וכיכרות
האספלט האפור שתושבים עטויי בגדי מעצבים ומשקפי שמש
כהים ונעליים אדומות־סוליות צועדים בהן ,לא נחסכו ההפרשות
שייצרה העיר .השכונה התאמצה להסתיר את הזבל שלה ולקרצף
את מדרכותיה ,ללא הועיל .היה מוזר לדמיין שהמקום הרועש,
המלוכלך ,המצחין הזה ָשבה פעם את דמיוני ואיכלס את חלומותיי.
הייתי רוצה ,ולו ליום אחד ,להיכנס לנעליו של מישהו שעבורו העיר
הזאת אינה אלא ריגוש בלתי נגמר .אולי השינוי בנקודת המבט היה
מ ֵמס את התנגדותי.
אחרי שהורדתי את יצחק בגן ,השעות היתמרו לפניי יקרות ,זמן
שלא היה ביכולתי לשלם עבורו ,והתהלכתי בעיר בלי מטרה כדי לשרש
את הפאניקה .צפונה בלקסינגטון ,דרומה בפארק ,צפונה במדיסון,
דרומה בחמישית ולתוך סנטרל פארק ,צפונה אל האגם ,דרומה אל בית
הסירות ,בחזרה ל ַמייל המוזיאונים ודרך הרחובות הצדדיים השקטים
על בתי ה ֶּבל־ ֶא ּפ ֹוק היקרים הניצבים בהם .יום אחד בזמן שעשיתי את
דרכי הביתה בשדירת פארק ,חוצה את ארץ השוערים ,הנהגים ושרתי־
החניה ,ראיתי מראה מוזר שנשאר איתי בבהירות גמורה עד היום.
שני שוטרים עמדו סביב גוף ששכב שרוע על הארץ בפניו מטה מול
כניסה מפוארת לבית דירות אלגנטי מאיים .נראה כאילו הם מנסים
להחליט אם דר הרחוב האמור מת או רק ישן .כבר ראיתי את זה
בעבר; על פי רוב השוטרים ,שהוזעקו בידי אנשי האבטחה הפרטיים
בשכונה ,היו מנערים את דר הרחוב להעירו ועומדים על כך שיעבור
למקום אחר .כעבור שעות אחדות ייקראו כמעט בוודאות לשלוף אותו
ממקום משכבו הבא ,אבל כאלה הם חייהם של דרי הרחוב בעיר ניו
יורק .אסור לשוטט ,אבל אין שום מקום ללכת אליו ,אז אתה משוטט
כל עוד אתה יכול .הקדשתי זמן רב מאוד לחשיבה על דרי רחוב ,מפני
שהייתי משוכנעת שזה רק עניין של זמן לפני שאצטרף לשורותיהם.
האדם המסוים הזה לא הגיב בשום צורה שהיא למרות גסות הרוח
הגוברת והולכת של הדקירות והדחיפות מצד השוטרים .ואז פתאום
נפתחה דלת הבניין לרווחה בידי השוער לבוש המדים ,ויצאה ממנו
אישה גבוהה ורזה בעלת הינומת שיער בלונד־פלטינה ארוך ומבריק,
