Page 356 - 22322

‫‪ 356‬רותם ברוכין|‬

‫"כל המלחמות קרו בגלל שאנשים הגנו עליכן‪ ",‬מחזיר קין‪" .‬דם רב‬
‫כל כך נשפך כדי שאנשים יוכלו לתבוע בעלות על פיסת אדמה‪ .‬הקרב‬

‫נגמר‪ ,‬ספרטה‪".‬‬
‫אבל ספרטה מחייכת אליו‪ ,‬שפתיה נמתחות בחיוך שחציו עווית‪.‬‬
‫שיניה המכוסות בדם משוות לה מראה נורא — לא של לוחמת‪ ,‬אלא‬
‫של גופה מהלכת‪ .‬מאחורי קין גלים עזים מטלטלים את הים השקט‪ .‬אני‬
‫מושיט יד אל התיק‪ ,‬אבל יפו עוצרת אותי‪ .‬קין נראה מבולבל כמו שאני‬
‫מרגיש‪ .‬רסס גלים עז‪ ,‬קפוא‪ ,‬נוגע בעורי‪ ,‬ורוח קפואה מקררת את פניי‬
‫הלוהטות‪ ,‬נושאת ריח מוכר ומשונה‪ .‬רסס הגלים המלוח אינו צורב את‬
‫פצעיי כאילו הוא עשוי מגשם‪ ,‬וברגע שהמחשבה עולה בי‪ ,‬אני מזהה את‬

‫הריח המוכר שעולה באפי‪ .‬גשם? במדבר? באמצע אוגוסט?‬
‫"מה עשית‪ ,‬יצור ארור?" לוחש קין‪ ,‬נועץ עמוק יותר את הקלשון‪.‬‬
‫ספרטה מרימה את ידה הרועדת‪ ,‬תופסת בקלשון ודוחפת אותו בכוח‬
‫רב בהרבה משחשבתי שהיא מסוגלת לו‪ .‬קצה הקלשון פוגע בסנטרו של‬
‫קין‪ ,‬ולזוועתי‪ ,‬מפלח את גולגולתו‪ .‬המכה הודפת אותו לאחור‪ ,‬וזעקת‬
‫הכאב שלו נקטעת בבת אחת כשהוא נופל למים‪ .‬הקלשון נעלם מבין‬
‫ידיה של ספרטה‪ .‬עיניה הנפוחות עצומות‪ ,‬אך החיוך שטוף הדם עולה‬

‫שוב על פניה‪.‬‬
‫ואז עיניה נעצמות‪ .‬אני מקלל‪ ,‬מתקרב בעזרת המשוט לחתיכת העץ‬
‫שעליה היא שוכבת ומעביר אותה לסירה שלי בעזרתה של יפו‪ .‬הגלים‬
‫מתחזקים‪ ,‬גבוהים יותר‪ ,‬אבל יציבים‪ .‬במקום לטלטל את הסירה שלנו‪,‬‬
‫גל עצום מרים אותנו ונושא אותנו קדימה‪ .‬ספרטה לא מתעוררת‪ .‬איפה‬

‫היא החביאה את הכוחות האלו?‬
‫לא היא‪ ,‬חושבת אליי יפו‪ .‬אולי היא הספיקה להתיידד עם אחת‬

‫הערים המצריות‪.‬‬
‫אבל התחושה אינה של עיר מדברית‪ .‬ריח הגשם מעמיק‪ ,‬ואני מזהה‬

‫בו גם אדמה‪ ,‬דשא‪ ,‬רוח קפואה‪ ,‬צמר‪...‬‬
‫אני מפנה את מבטי לאחור‪ ,‬וכל הפחד שחשתי עד רגע זה מתגמד‬
‫לכדי שביב מהאימה המשתקת שמציפה אותי‪ .‬הגל אינו נושא רק אותנו‪.‬‬
‫אנחנו נמצאים בחלקו הקדמי‪ ,‬אבל בחלקו האחורי נישאת אונייה קטנה‪,‬‬
‫משהו שנראה כמו הכלאה בין מעבורת מודרנית לספינת דייגים‪ .‬אישה‬
‫צעירה עומדת בתוכה‪ ,‬לבושה בבגדי מטיילים‪ .‬גבה מופנה אליי‪ ,‬ואני‬