Page 352 - 22322
P. 352
352רותם ברוכין|
יודעים את זה" .אני צריכה לעלות על הספינות שלו .אין לו סיכוי מולי
בקרב פנים אל פנים .אני מקווה שאת יודעת מה את עושה ,ילדה .הסירה
שלכם מאחור".
החסקה של יפו הפכה לסירת עץ עם משוטים .החיילים מורידים
אותנו למים ,ויפו אוחזת במשוט בזרועותיי וחותרת קדימה .כשסדום
שלטה בגופי ,הרגשתי כאילו אני בובה על חוט ,אבל התחושה שונה
הפעם .ליפו אין גוף ממשי מחוץ לגבולות ישראל ,וכשהיא מנווטת
דרכי ,נדמה לי כאילו היא עומדת מאחוריי ,אוחזת בידיי — אני כמעט
מסוגל לחוש את עורה החם צמוד לעורי .כל תנועת משוט במים
נושאת אותנו קדימה כמו הדף סירת מנוע ,הרחק מספינתה הטובעת
של ספרטה .אני מביט לאחור ,מודאג" .אנחנו באמת משאירים אותה
להילחם בו לבד?"
היא שרדה פעם אחת ,עונה יפו במחשבותיי ,אבל אני שומע את
חוסר התקווה במילותיה .אני תופס את המשוט ,מונע ממנה להמשיך
לחתור" .אנחנו צריכים לחזור .הוא יהרוג אותה".
שומר! קולה נעשה לראשונה כעוס ,חסר סבלנות .מפוחד .אתה לא
אדם אחד שאין השלכות למותו ,וספרטה לא מצילה רק את חייך .היא
מצילה אותנו.
אני מביט שוב לאחור ,מיואש ,ויודע שהיא צודקת" .ומה עם התוכנית
של קין?" אני עוצם את עיניי ,מעלה בזיכרוני את כל מה שסיפר לי ואת
כל מה שניחשתי לבד .יפו בוחנת את הזיכרון יחד איתי ,רצינית וכבדת
ראש" .הוא יעשה דברים נוראים יותר לפני שתהיה לנו הזדמנות לעצור
אותו שוב ,ואת יודעת את זה".
כן ,שומר .אבל לא נוכל לעצור אותו לבדנו .לא כאן .קולה חד,
מלא בכנות חותכת .ספרטה וימית עזרו לנו עד כמה שהיו מסוגלות,
ואני מחזיקה אותך כדי שלא תקרוס ,אבל אני כמעט גמורה בעצמי.
אנחנו צריכים את המקום שלנו ,את ישראל ,את האחיות שלי .ביחד ,כל
השומרים והערים ,אולי יש לנו סיכוי נגדו .אבל נצטרך לשרוד בשביל
זה.
האמת בדבריה מכה בפניי כמו סופת חול ,אבל היא מביאה איתה
רעיון חדש" .את יודעת בדיוק לאן את חותרת ,נכון? את מרגישה אותן?"
