Page 350 - 22322
P. 350

‫אורנג'דה של טמפו – ‪6‬‬

                                       ‫ימית‪ ,‬סיני‪2017 ,‬‬

‫"אש!" ספרטה צורחת שוב‪ ,‬ועשרות מיתרים נמתחים ומשתחררים‪.‬‬
‫בספינות של חיל הים חיילים צורחים‪ ,‬אבל אני מביט רק בעיניו‬
‫התכולות הבוהקות של קין‪ ,‬פעורות בהלם‪ .‬במהרה ספינות הדבור‬
‫מתאוששות ומחזירות קליעים‪ .‬שני חבלים נזרקים לעברי‪ ,‬וחייל יווני‬
‫בשריון ובקסדה עם נוצות אדומות נשען מעבר למעקה הסיפון וצורח‬

                                  ‫אליי‪" ,‬קשור את הסירה שלך‪ ,‬נכה!"‬
‫מילותיה של ספרטה‪ ,‬ללא ספק‪ .‬אני עושה כדבריו והחסקה נמשכת‬

                               ‫מעלה ברגע שאני מסיים לקשור אותה‪.‬‬
‫אש פרצה בספינה‪ ,‬והחיילים צורחים פקודות ומעבירים דליים‬
‫זה לזה‪ .‬ספרטה צונחת בחבל מהתורן‪ ,‬מניפה את ידה‪ ,‬וגל מכבה את‬
‫השריפה‪ .‬היא נוחתת מולי‪ ,‬גאה ואצילית‪ ,‬מחייכת את חיוכה העקום‪,‬‬
‫קרני השמש מסנוורות כשהן משתקפות בשריון שלה‪ .‬הקלה ושמחה‬
‫גדולות בהרבה משציפיתי ממלאות אותי‪ .‬אני רוצה לחבק אותה‪ ,‬אבל‬
‫חושב שככל הנראה זה יעלה לי בזרוע‪" .‬חשבתי שהוא הרג אותך‪ ",‬אני‬

                                                                ‫אומר‪.‬‬
‫"לזרוק עיר חוף לתוך הים זו אסטרטגיית לחימה גרועה מאוד‪",‬‬
‫ספרטה מפטירה‪ ,‬קולה גובר איכשהו על רעמי המקלעים היורים‪ .‬עיניה‬
‫מצטמצמות כשהיא מביטה בי‪ ,‬ואז מתרחבות בהערכה‪" .‬לקחת ממנו‬

                                                          ‫את הילדה‪".‬‬
‫"ה'ילדה' היא זו שמאפשרת לך להשתמש בחיילים שלה‪ ",‬עונה קול‬
‫יבש מבין שפתיי — יפו מדברת דרכי‪ .‬בכל זמן אחר התחושה היתה‬

           ‫כנראה מבהילה אותי‪ .‬אני לא בטוח שנשאר בי מקום לפחד‪.‬‬
‫ספרטה מחייכת את חיוכה העקום‪ .‬תהיתי מאין הגיעו החיילים שלה‪.‬‬

 ‫"אם כך‪ ,‬חלקכן זוכרות איך להילחם‪ .‬בואי‪ ,‬אחות‪ ,‬נשמיד אותו יחד‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אומרת יפו‪" .‬השומר שלי חשוב יותר‪ .‬אני צריכה להחזיר‬

                                      ‫אותו לגבולות‪ ,‬שם יהיה בטוח‪".‬‬
   345   346   347   348   349   350   351   352   353   354   355