Page 345 - 22322
P. 345
שומרי הערים |345
"שומרת?" היא אומרת ,חוסר הוודאות מכאיב בקולה.
"כן ",אשלינג אומרת בפשטות ,וזרועותיה מתרוממות לאחוז
בגאלוויי ,לחבק אותה" .זאת אני .אני כאן".
עיניו של שיימוס מלאות בדמעות .רעם נשמע מעל ראשינו .הגשם
מתחדש .גאלוויי מביטה במטרייה שתלויה אלכסונית על גבה כמו
נרתיק של גיטרה ,ואז פותחת אותה ופורשת אותה מעל ראשינו .על
המטרייה מצוירת דוגמה של מעגל נגינה אירי ,וכשהמטרייה נפתחת
ומגינה עלינו מהגשם ,הנגנים והנגניות מתחילים לנוע ,ומוזיקה ממלאת
את האוויר.
דבלין ,אירלנד2003 ,
המטוס של אייר קנדה מחכה קרוב מאוד לטרמינל ,כאילו רצה לשלוח
כנף ארוכה ולאסוף את מת'יו לחיקו כמו אם שאוספת את גוזלה .אף
איש ביטחון ,אשת ביקורת דרכונים או אפילו צ'ק־אין לא עוצרים
אותנו .עיניו של מת'יו כבדות מאבל וחלולות ,החובה והכבילה
משתקפות אליי ממעמקיהן .אני תוהה אם גם הוא רצה פעם להיות
כבאי ,או שוטר ,או מגלה אוצרות .אני רציתי" .הייתי צריך להישאר
בקנדה ",הוא אומר פתאום" .הוא היה מאוד זקן .ידעתי שלא נשאר
לו הרבה זמן .הוא לא היה צריך למות בלי שנוכל להיפרד .בלי שהוא
ידע ...שאני אחזור".
אני מחפש מה לומר ,אבל התהום הפעורה בעיניו של מת'יו כאילו
שואבת את המילים מתוכי .הוא איבד את אביו ,אבל אני יכול רק
לחשוב ,באנוכיות נוראה ,שאני איבדתי אותו .תשעה חודשים ,אולי כבר
עשרה ,אנחנו מטיילים יחד .אני לא חושב שאמצא שותף טיולים נוסף
כמו מת'יו .או חבר.
"הוא ידע שתחזור ".אשלינג מניחה את שתי ידיה על כתפיו של
מת'יו ומביטה מעלה אל עיניו" .הוא הכיר אותך".
מת'יו מחבק אותה אליו בלי לומר מילה ,ואז מחבק אותי ,חיבוק
ארוך של פרידה .הוא מביט שוב באשלינג" .תשמרי עליו בשבילי,
בסדר?"
"אני מבטיחה".
