Page 348 - 22322
P. 348
348רותם ברוכין|
התעופה .כשהיא מתקרבת לנשק אותי ,הדמעות שלה מתערבבות בשלי,
ואני מבין שהיא תמיד ידעה.
אני מזמין טיסה הביתה למחרת .אני יכול להמשיך לטייל ,אבל אני
אפילו לא מהרהר בכך .לא בלי מת'יו .הבדידות רק תהיה גדולה יותר,
ולמען האמת ,לא מתחשק לי עוד לנדוד .אני רוצה הביתה.
אנחנו נפרדים בכניסה לביקורת הדרכונים .היא מנשקת אותי בפעם
האחרונה .שנינו בוכים כבר יומיים.
"תכתבי לי?" אני מבקש.
"לא ",היא לוחשת" .וגם אתה אל תכתוב לי .לא מכתבים ,לא
טלפונים ,לא מתנות בחג או ביום ההולדת .אני לא אוכל לשאת את זה".
אני מהנהן ,לא בוטח בקולי .רגע אחד ידינו עוד אוחזות ,עינינו עוד
מביטות אלו באלו בייאושם הצמא והקדמוני של כל האוהבים בשירים,
שאוקיינוסים או ספינות או רעב או מלחמות הפרידו ביניהם לנצח .ואז
היא מרפה ,ואני מסתובב ,כי אני לא יכול לשאת עוד את הכאב שלי,
ועוד פחות את זה שמשתקף אליי מעיניה .אני לא מביט לאחור ,אבל אני
יודע שהיא מלווה אותי במבטה עד שאני נעלם מעבר לעמדת ביקורת
הדרכונים .אני מוצא פינה שקטה ,קורס בה ובוכה כמו ילד .יש חור
בחזה שלי שלא ייסגר לעולם ,ואני לא יודע איך אמשיך לנשום עם
הכאב הזה.
יד בהירה מעבירה לי ממחטה ירקרקה .אני מביט בבעליה .זו דבלין.
אני לוקח ממנה את הממחטה" .באת לשכנע אותי להישאר?"
היא נדה בראשה לשלילה" .באתי להודות לך .ולהיפרד".
אני יודע שאני אמור להיות מנומס ,אבל לא אכפת לי" .אני מעדיף
להיות לבד ,אם לא אכפת לך".
"אכפת לי ".יש ניצוץ של משובה בעיניה" .הבטחתם לי ערב בפאב
לפני שתעזבו .הקנדי לא קיים את ההבטחה .זה תלוי בך עכשיו".
אני בוהה בה" .הטיסה שלי בעוד שעתיים .אין לנו זמן לערב בפאב".
"אני לא אתעקש על עניין הערב ".היא מצביעה לאחור .בטרמינל
יש פאב אירי .מוזיקה ,נגנים ,אלכוהול .אני די בטוח שהוא לא היה שם
קודם לכן" .יש לנו קילקני ",היא מעירה" .טרייה מהחבית".
אני נכנע ומצטרף אליה .הנגנים ,כראוי לאופיו התיירותי של הפאב,
