Page 353 - 22322
P. 353
שומרי הערים |353
היא עוקבת אחר מחשבותיי ,ואני כמעט חש את האנחה שלה בגופי.
זה יעכב אותנו.
"אנחנו זקוקים להן .לא נצליח להגיע לישראל בלעדיהן .אמרת
בעצמך שאת כמעט גמורה".
ההסכמה שלה באה רק בשתיקה .מאחורינו הספינה של ספרטה
בוערת ,מפרשיה נאכלים באש .הזמן שקנתה לנו נגמר ,וכך גם
הסחת הדעת" .אני צריך אדמה ",אני אומר" .מתחת למים ,אם אין
ברירה —"
היא הופכת את הסירה לפני שאני מסיים את המשפט .אני מצפה
להיחנק ,אבל היא עוצרת את נשימתי .אני נוגע בקרקעית בתוך שניות
ספורות ,אצבעותיי שוקעות באדמה ,מחפשות את הערים שלי .אף על
פי שלא עשיתי משהו כזה מעולם ,השילוב בין היכולת שלה להתכוונן
אליהן ובין היכולת שלי לקרוא להן מקנה לי מיד את הידע שאני מחפש.
הן פועמות אליי מתחת לאדמה ,במקום שבו כלא אותן קין .ההגנות
שלי.
לא כולן בבת אחת ,יפו מתרה .תקרא לאחת מהן .מישהי שתצליח
לפלס דרך מתוך החול.
אני משחרר את האוויר הכלוא בגרוני ,וצועק אל תוך המים" ,מצפה
רמון!"
השם נשמע מעוות במים ,אבל החול מתהדק לרגע סביב ידיי ,ואז
אדוות נישאות מתוכו כמו קריאה אמיתית .אני מקווה שאני לא קורא
בטעות למצפה רמון עצמה ,שמן הסתם ,לא תהיה מסוגלת להגיע אליי
דרך הגבולות ,אבל בהחלט עלולה לנסות .אני ממתין .יפו אינה יוצרת
בועת אוויר סביב ראשי ,אבל אני לא מרגיש שהאוויר שלי נגמר ,ותוהה
אם אני נושם דרך המים .הדי התותחים עדיין נשמעים במרוחק מעל
ראשי ,וחלקי ספינה ושריונות צונחים מדי פעם לאיטם במים .נדמה
שנצח חולף לפני שהחול מולי משתנה ,ושביל של אדום וחום וזהוב
ושחור מתחיל להופיע ,נרקם סביב ידיי השקועות עדיין בחול ,נמתח
אליי מהמרחק — מהגבעה ומהאנדרטה ,אני מבין .תיק קטן מפלס דרך
אל בין אצבעותיי ,מחליק לתוכן ,ואני חופר בחול ,מרים אותו ,ולרגע
פשוט מאמץ אותו אל לבי .החבל של ספרטה עדיין קשור אליו ,ואני
יוצר לולאה ותולה אותה סביב צווארי.
