Page 349 - 22322
P. 349
שומרי הערים |349
שרים בזה אחר זה את כל שירי העם האיריים המסורתיים ,השמחים
והעצובים.
"כולנו ידענו ששיימוס הוא לא השומר ",היא אומרת אחרי חצי כוס
בירה — שלי ,כמובן .אין לי מושג כמה היא שתתה בזמן הזה" .הוא עשה
כמיטב יכולתו ,אבל דברים השתבשו ,והוא לא היה מסוגל לתקן אותם.
חשדתי — קיוויתי ,למען האמת — שיום אחד יבוא מישהו אחר .עוד דור
או שניים בלי שומר ,ואירלנד היתה במצב נורא .כולנו חבות לכם חוב
גדול ,אתה יודע".
אבל אני לא מרגיש כל שמחה על חלקי בגילוי ,בחשיפה של השומרת
האמיתית .הלוואי שלא הייתי מגלה .הלוואי שאשלינג היתה ממשיכה
להאמין באנשי השי ,והלוואי שהיא היתה נוסעת איתי הביתה עכשיו.
"אנחנו נדאג לה ,יורש ",היא אומרת ברכות" .אתה תחסר לה כמו
אור שמש ,אבל היא לא תהיה לבד עוד לעולם .יש לה משפחה עכשיו".
גרוני חנוק מכדי לדבר ,אבל אני מאמין לה ומודה על מילותיה בלבי.
אנחנו לוגמים את הבירות שלנו בשתיקה ומקשיבים לשירים שאני כבר
מכיר בעל פה ,החל ב"הכוכב של מחוז דאון" דרך "הגבירה הספרדייה"
וכלה ב"וויסקי בקנקן" ,עד שמגיע זמני לעלות למטוס.
