Page 357 - 22322
P. 357
שומרי הערים |357
רואה רק את תלתליה האדמוניים מקפצים ,אבל היא מסתובבת ומבטה
פוגש במבטי ,ואני מזהה אותה.
אשלינג.
אני נאבק להתעורר ,לראות מעבר לאשליה המחוכמת של קין
שמטרתה לא ברורה ,כי זו חייבת להיות אשליה .אשלינג לא יכולה
לעזוב את אירלנד ,בטח שלא לנדוד למרחק כזה ,אבל היא כאן ,היא
באה אליי —
ואז רסס הגלים בינינו שוקע ,ואני מבין שפניה אינן פני האישה
שאהבתי ,אלא פנים צעירות בהרבה ,פניה של נערה שזה עתה חדלה
להיות ילדה .באותו הרגע אני לא תוהה איך אשלינג העזה לסכן
את בתה היחידה ולשלוח אותה לכאן ,לא תוהה מה יהיו ההשלכות
והמשמעויות אם קין יצליח לחסל לא רק אותי ,אלא גם את היורשת
של אירלנד .בקיפאון חושים ,אני מבין שפניה של הנערה הזו לא היו
מוכרים לי כל כך רק כי הם דומים לפניה של אשלינג ,אלא כיוון שהם
דומים לפניי שלי.
הגל מושך אותי לעברה ,דופנות הסירה הקטנה והאונייה נצמדות,
ופחד מסוג אחר תוקף אותי ,אבל אין לי זמן לחשוב מה יהיו המילים
הראשונות שאי־פעם אומר לבתי ,כי היא מחייכת אליי" .היי .אני מייב.
אמא שלי אומרת שתענה לטלפון".
המבטא האירי שלה כבד עוד יותר מזה של אמה .אני בוהה בה,
ראשי ריק לחלוטין ,והיא מגלגלת את עיניה" .נו? בוא כבר! תעביר לי
אותה!"
אני מתנער ,מעביר את ספרטה מעבר לסיפון וקופץ בעצמי לאונייה
שלה .סירת המפרש האומללה שלי נופלת הצדה ,מתנפצת כשהיא
פוגעת במים ,אבל אנחנו ממשיכים הלאה .אני מביט לאחור .גל עצום
נוסף מתנשא מאחורינו ,הולך ומתקרב .הוא גדול וגבוה יותר ,וקין
עומד בראשו .הוא לא נישא על רפסודה או קורה כעת ,אלא על המים
עצמם .פניו הזקנות מעוותות בשנאה ,ואני רואה את החור שספרטה
השאירה בסנטרו ,ומשהו נוסף ,לראשונה — הסימן הצרוב בצד פניו.
אולי אני אמור להתנחם בכך שהוא בבירור לא יכול להשקיע כרגע
אנרגיה במראהו ,אבל זה לא מנחם אותי .הוא מיואש ,מבין ללא ספק
שאם נגיע לשטח ישראל ,זה ייגמר ,ומשקיע את כל מה שנותר בו כדי
