Page 362 - 22322
P. 362
362רותם ברוכין|
"מייב!" אני נחרד ,האימה והייאוש מזניקים אותי בעקבותיה עם
הידע המוחלט שהיא טועה .ימית היתה שלי ,אולי יותר מכל רוח עיר
אחרת ,והוא השתמש בה נגדי .לא משנה עד כמה הרוחות נאמנות
לה ,אין להן שליטה באופן שבו קין משתמש בכוח שלהן" .מייב ,אל
תתקרבי אליו —"
אבל קין כבר מושיט את ידו לעברה ,ואור צהבהב כמו פיסת הזכוכית
ממלא את ידו .אני מדדה בעקבותיה ,מקווה לפחות להגן עליה בגופי
מהפגיעה ,אבל יודע שלא אספיק ,שלא אגיע...
האור לא פוגע במייב .הוא מחליק מעליה ודועך .חיוכו של קין
נעלם.
היה לו זמן רב עם ימית ,אומרת יפו ,תקווה פתאומית בקולה החלש
והעייף .זמן רב להחליש אותה ,להשפיע עליה ,לעשות אותה שלו .שנים
ארוכות שבהן היתה רחוקה מהשומר ומהארץ שלה.
מה את אומרת? אני שואל ,אבל כבר מבין.
וגם מייב מבינה" .אתה לא יכול להשתמש בקילרני נגדי ,נכון?"
היא שואלת ומחייכת" .היא לא סתם קמע של כוח בלי רצון משלו.
היא עיר ,והיא שלי .היא לא תפגע בי ".היא עוצמת את עיניה ואומרת,
"קילרני!"
הקריאה מהדהדת מסביב .מייב לא קוראת להגנה ,אלא לרוח העיר
עצמה .קילרני רחוקה מכדי לשמוע אותה ,אבל חלק קטן ממנה קרוב
דיו" .קילרני!" מייב קוראת שוב ורוקעת ברגלה ,ולרגע אני רואה את
הילדה שהיתה עד לא מזמן" .את לא שלו ,קילרני .את שלי ושל אמא,
ואנחנו שלך .בואי אליי!"
קין רועד .אד צבעוני עולה מנשימתו ,חומק ממנו ומקיף את מייב.
היא שואפת אותו פנימה ,וריח של גשם ושל בירה ושל אדמה רטובה
ודשא ופריחה עולה סביבה .בגדיה לא רטובים עוד .היא אינה רועדת,
וכשאני מביט ,אני מבין שרגליה אינן נוגעות בקרקע ,וחרדה ממלאת
אותי .לא .הגנות לא נועדו לכך .אני לא יכול —
אתה חייב ,יונתן ,יפו אומרת בשקט .וכבר עשית את זה .לקחת ממנו
את תל אביב ,על החוף .לקחת ממנו אותי.
אין לך גוף .לא היה לי לאן להחזיר אותך .ועם תל אביב ...הבושה
מציפה אותי כשאני נזכר כמה התקשיתי לשחרר את הכוח הזה ,להרפות
