Page 366 - 22322
P. 366
366רותם ברוכין|
"יונתן?" מייב שואלת שוב ,וחוסר הסבלנות ניכר הפעם בקולה" .אל
תעז לחוש חמלה כלפיו".
הקלשון נעלם מידי ,ואני מניח לו ליפול לצד גופי" .אנחנו לא
יכולים להרוג אותו".
"אני יודעת .הן הראו לי .אבל הן מאמינות שאם נשתדל מאוד ,נמצא
דרך ".קולה שטוף בתאוות הנקמה שלהן .עיניה אינן חומות עוד —
הצבעים בהן מתחלפים במהירות ,כמו עיניה של רוח עיר ,ואני לא
מסוגל להתמקד בהן" .עד כמה שאני רואה ,אף אחד אף פעם לא ניסה
לזרוק אותו לכור גרעיני או לשלוח אותו בחללית לשמש".
"לא ,מייב .אני מתכוון — אנחנו לא יכולים להרוג אותו ".אני מנסה
למקד את מחשבותיי ,להשקיט את התנגשות הרצונות בתוכי ולהפוך
את המחשבות למילים" .לא רק משום שהוא לא יכול למות .משום
שאנחנו לא יכולים".
צחוק יבש וצרוד בוקע מבין שפתיו של קין" .תקשיב לבת שלך,
יונתן .לקחתם ממני יותר מכל אחד אחר .בוודאי יחלפו מאה שנים עד
שאשוב .לא תצטרכו לפגוש בי עוד בימי חייכם .אולי אפילו תצליחו
להיפטר ממני לנצח".
חתיכת הפאזל האחרונה מחליקה למקומה .אני מביט בצלקת שבצד
פניו — עמוקה ,טרייה ואדומה כמו ביום שבו נוצרה" .זה מה שאתה
רוצה ,נכון? השומרים תמיד חשבו שהעונש שלך הוא לא להיות עוד
חלק מהאנושות ,לא להיות מסוגל להתיישב ולחיות בין אנשים .אבל
אלו לא רק הנדודים ,נכון? להתיישב זה גם לנוח ,לחזור לאדמה".
"כל עוד יש רוחות ערים ושומרי ערים ",הוא עונה ,קולו חורק" ,הם
תמיד ישמשו לי כלא .רק כשלא יהיו עוד ערים ,כשלא יהיו עוד רוחות
ולא שומרים ,כשספרי הקודש הארורים שלכם יישרפו ,ואיש לא יזכור
עוד אותם ואותי ואת החטא שלי ,אז ,בשכחה ,אולי העונש שלי ייגמר".
לרגע ארוך שנינו פשוט בוהים בו ,ואני בטוח שהבעת הזוועה על
פניה של מייב מייצגת את זו שלי .פגיון מתגשם בידיה ונח כנגד צווארו.
"אתה עדיין רוצה לחוס על חייו?" היא שואלת ביובש.
"הוא אדם נורא ",אני אומר" .אבל לפי המיתוס ,כל שומרי הערים
הם צאצאיו .הוא הקים את העיר הראשונה ,וכבר מרגע הקמתה הוא
התחרט על כך .הוא לא רצה להיות כבול .את מסוגלת להבין את זה,
