Page 368 - 22322
P. 368
368רותם ברוכין|
לפני שהופיע שוב — אני בטוח שאם נבדוק את זה ,נגלה שפחות תגליות
חדשות הושגו ,שפחות יישובים חדשים הוקמו ,שנעשינו פחות סקרנים
ופחות צמאים להרפתקה".
קין מביט בי ,פניו הקמוטות חסרות הבעה .האם הפתעתי אותו? האם
הוא ידע בעצמו?
"זו תיאוריה ",אומרת מייב ,אבל הפגיון שלה צמוד לצווארו" .שאין
לי כרגע מספיק ידע להפריך .אבל הכוחות שאתה מדבר עליהם היו
הופכים אותו למשהו חזק יותר מרוח עיר — אולי רוח מדינה ,או רוח
עולם ,או רוח של כל האנושות .גם אם קיימים כוחות כאלו ,הם לא
קיימים אצלו .הוא לא רוח עיר .הוא בקושי שומר .וגם אם אנחנו ,שומרי
הערים ,הצאצאים שלו — הוא לא אחראי למי שאנחנו היום .התקדמנו.
התפתחנו .השתנינו .הוא לא משפיע על האופי שלי או שלך ,ובטח שלא
על שאר האנושות .אבל הוא כן אחראי לרוב הרוע בהיסטוריה שלנו".
"אני יודע ".אני מעביר יד בשערי ,מחווה שמרגישה פתאום קטנה
ומטופשת מאוד לעיני כל הרוחות שצופות בי ,דוממות וזועמות" .אבל
מה אם אני צודק ,מייב? מה אם נהרוג אותו ,ולאט־לאט הכול יגווע? אף
אחד לא יזוז ,ישתנה ,יתפתח ,יחלום?"
"אנחנו בני אדם ".קולה יציב כמו אדמותיהן של כל הרוחות בקולה.
"אנחנו נתרגל .אני מוכנה לקחת את הסיכון".
"אני לא ",אני אומר בשקט.
היא מהדקת את שפתיה" .ואני לא מוכנה לשחרר אותו".
היא צודקת ,כמובן .אנחנו מביטים זה בעיני זו ,ואינספור רוחות ערים
מפורסמות כל כך שהן בגדר אגדה ,עם אחרות ששמן נשכח לחלוטין
מדפי ההיסטוריה ,מביטות איתנו .לצד הזעם ,אני נשטף בתחושות חוסר
האונים של כולנו .אני מביט בקין ,בפניו חסרות ההבעה" .אני צודק,
נכון? להרוג אותך יפגע בנו".
"אין לי מושג ,ולמען האמת ,לא אכפת לי ",הוא מושך בכתפיו.
"אתם מעייפים אותי ,שומרים .תנו לי את השקט והשלווה שלי".
העיניים הכחולות שלו דהויות ,נטולות צבע .למרות מילותיו
הקודמות ,אני לא חושב שהוא מאמין שמותו יהיה סופי הפעם .אני
נאנח" .מה אם ניקח אותו הרחק מכאן? נבנה לו כלא רחוק ,מחוץ לכל
מקום יישוב?"
