Page 371 - 22322

‫שומרי הערים ‪|371‬‬

‫נחרב אלא הועבר לישראל‪ .‬ידיה של אמי נחות עוד רגע על כתפיי‪,‬‬
‫ואז הן נעלמות והאבן ניתקת מידי‪ ,‬נישאת על משב רוח ים שלא אמור‬

‫לשאת את משקלה‪ ,‬וצונחת מול קין‪.‬‬
‫הוא מביט בה רגע ארוך‪ ,‬ואז מרים את עיניו ומביט בנו‪.‬‬
‫"אבל למה?" הוא שואל שוב‪ ,‬והפעם אני שומע תחינה בקולו‪.‬‬
‫"כי זו הדרך היחידה להשתחרר ממך‪ ",‬מייב אומרת‪ ,‬עיניה קשות‪.‬‬
‫"וכי אנחנו מבינים‪ ",‬אני אומר‪" .‬אנחנו שומרים‪ .‬כולנו כבולים‪,‬‬
‫וכולנו חולמים על חופש‪ ,‬על שחרור מהקללה שלך‪ .‬אבל אנחנו‬
‫מסוגלים למצוא את השלווה שלנו גם בתוך אותה חובה כובלת‪ .‬אנחנו‬
‫מוצאים חברים וחברות‪ ,‬ברוחות הערים ובבני האדם‪ .‬אנחנו מוצאים‬
‫זוגיות‪ ,‬אהבה‪ ,‬משפחה‪ .‬החלומות ממשיכים‪ ,‬אבל כך גם החיים‪ .‬אולי‬

‫תוכל ללמוד מאיתנו‪".‬‬
‫"ואם לא אוכל?" הוא שואל‪ .‬עיניו התכולות קשות וקרות שוב‪ ,‬אך‬

‫דרך מבטה של חנוך אני מזהה בהן ייאוש ותקווה‪ ,‬נאבקים זה בזה‪.‬‬
‫"אז אנחנו נבוא בעקבותיך‪ ",‬מייב אומרת‪ ,‬והאש בעיניה החומות‬
‫היא האש של אשלינג‪ ,‬האש של הערים שוחרות הנקם‪" .‬אני‪ ,‬ויונתן‪,‬‬
‫ויורשים ושומרים מכל העולם‪ .‬אנחנו נספר להם עליך‪ ,‬והם יהיו מוכנים‬

‫בפעם הבאה‪ .‬ובסופו של דבר נמצא דרך להרוס אותך‪".‬‬
‫מבטו של קין נעול במבטה לרגע ארוך‪ ,‬עיניים תכולות על עיניים‬
‫חומות‪ .‬לבסוף הוא מהנהן‪ .‬זו התשובה שציפה לה‪" .‬אני מאמין לך‪,‬‬
‫נערה‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ושביב קטן של תקווה בקולו‪" .‬אולי באמת תמצאו‪".‬‬