Page 375 - 22322
P. 375

‫שומרי הערים ‪|375‬‬

‫אצבעה את הוורידים הדקיקים הנשלחים ממרכזו‪ .‬כשהיא מושיטה לי‬
‫אותו בחזרה‪ ,‬אני נד בראשי לשלילה‪" .‬תשאירי אותו אצלך‪ ",‬אני אומר‪,‬‬

                                                     ‫קולי צרוד וחורק‪.‬‬
‫"באמת?" עיניה בוהקות‪ .‬אני מהנהן‪ .‬היא מעבירה את ידה על‬
‫העלה‪ ,‬והוא נעלם‪ .‬אני תוהה אם היא מחביאה במקום כלשהו מחסן‬
‫של אוצרות‪ ,‬מזכרות קטנות ממקומות שלעולם לא תוכל לבקר בהם‪.‬‬
‫אני מדמיין אותה לרגע בחדר מלא צעיפי קשמיר‪ ,‬מחזיקי מפתחות של‬
‫מגדל אייפל‪ ,‬מטריושקות‪ ,‬תאי טלפון אדומים וקבקבי עץ‪ .‬התמונה‬
‫אמורה להיות משעשעת‪ ,‬אבל היא רק מעציבה אותי‪ .‬אני משפיל שוב‬

                                                             ‫את עיניי‪.‬‬
                ‫"יורש‪ ",‬הקול שלה רך‪ ,‬עדין‪" ,‬מה קרה באירלנד?"‬
‫אני נד בראשי‪ .‬עדיין לא‪ .‬אני לא יכול‪ .‬אני מפנה את מבטי אל‬
‫הים‪ ,‬מנהל מאבק קצר בדמעות‪ ,‬ולשם שינוי מנצח‪ .‬משב הרוח הקריר‬

                                          ‫שעדיין מלטף את פניי עוזר‪.‬‬
‫היא לא מתעקשת‪" .‬הגשם יגיע גם לכאן‪ ",‬היא אומרת במקום זאת‪.‬‬

                                                    ‫"הוא תמיד מגיע‪".‬‬
‫אני מהנהן‪ ,‬כי אני לא בוטח בקולי‪ .‬הבירה עדיין נחה בידי‪ .‬אני‬
‫מעביר לה אותה‪ ,‬החתיכה הקטנה היחידה מאירלנד שאני יכול לחלוק‬

                                      ‫איתה‪ .‬היא טועמת לגימה קטנה‪.‬‬
                                                      ‫"מה דעתך?"‬

 ‫היא מעווה את פניה ומחזירה לי את הבקבוק‪" .‬מכבי יותר טעים‪".‬‬
‫היא צודקת‪ .‬אני צוחק‪ ,‬הצחוק הראשון מאז שחזרתי‪ .‬עוד חוויה‬
‫משחררת ומשונה‪ .‬תל אביב מחייכת אליי‪ ,‬והיא יפה כמו דולין‪ ,‬כמו‬
‫קילקני וגאלוויי ודבלין‪ .‬משב הרוח שזימנה מתחיל להיות קר מדי‬
‫עבורי‪ .‬אני מתרומם על רגליי ומנער את החול ממכנסיי‪ .‬גם היא קמה‪.‬‬
‫"יש פאב אירי ברחוב הירקון עם סשנים של מוזיקה חיה‪ ",‬היא‬

                         ‫מציינת‪" .‬אולי הבירה שם תהיה טובה יותר‪".‬‬
   ‫אני נד בראשי לשלילה‪" .‬בואי נלך לטיילת‪ .‬בא לי קפה הפוך‪".‬‬
   370   371   372   373   374   375   376   377   378   379   380