Page 376 - 22322
P. 376
אורנג'דה של טמפו – 8
ימית ,סיני2017 ,
מייב ואני אוספים את ההגנות המוטלות סביבנו על החול כמו קונכיות
ריקות .לאט־לאט אנחנו משיבים אליהן את הדי הרוחות .התהליך קל
יותר משציפיתי ,כאילו ההגנות הריקות שואפות להתמלא ,והרוחות
שואפות לשוב אל תוך חפץ מוחשי מעצמן במקום לנוח בתוך גופו
האנושי של השומר שלהן .אני חושב על ההתחייבות שנתתי לקין בשמן,
ההבטחה שיוכל לשאוב מתמציתן ולהיתמך בכוחן .מה אם זה יכאיב
להן? יפגע בהן? הגנות נועדו לפרץ מהיר של כוח ,תמצית רוח עיר
שנחלצת להגן על השומר שלה .הן תמיד ידעו כשהשתמשתי בהן .מה
הן ירגישו כשקין — שומר זר ,שאינו שלהן — ייקח מהן את כוחן? האם
ירגישו מחוללות? מרוקנות? הייתי צריך לשאול אותן.
כן ,היית צריך ,אומרת יפו בתוכי ומבהילה אותי .כמעט שכחתי
שהיא עדיין שם .קין לקח יותר מדי מכוחה .כל מה ששרד ממנה מחכה
שאשא אותה איתי ,שאקח אותה הביתה .זה לא יחלל או ירוקן אותנו .זה
לא יהיה נעים ,אבל כולנו היינו מסכימות לכך למען ביטחוננו וביטחונם
של תושבינו.
"יונתן ,גם זו הגנה?" מייב שואלת ומרימה את הגיטרה החבוטה.
"היא קצת גדולה מדי ,לא?"
הגיטרה של סהר .הגיטרה שאמורה להיות בישראל ,עמוק בבוידעם
שלי .חשבתי שהיא היתה חלק מהחלום .אבל לא ,אני נזכר .היא היתה
זרה לחלום .מיתריה היו יציבים ומתוחים ,ואצבעותיי התהדקו כנגדם
אפילו דרך המקסם של קין .היא עזרה לי לנער אותו מעליי .הצלחתי
להתעורר רק בזכותה .היא הצילה אותי .שוב.
אולי לא הייתי צריך להיות מופתע כשגיליתי שימית לא מתה .היו
לי מספיק רמזים.
אני נאנח ולוקח ממייב את הגיטרה .העץ אפילו לא לח .לראשונה זה
יותר מעשור אני מעביר אצבע אוהבת לאורך אחד המיתרים ,וטעם מיץ
