Page 379 - 22322
P. 379
שומרי הערים |379
בקולה .אני נזכר בעברית שהבינה מבלי להכיר ,מבלי ללמוד אותה.
יפו ,אני שואל בדממה .מה את מרגישה כשאת מתרכזת בה? את חושבת
ש ...שהיא?...
אני לא בטוחה ,שומר .עונה יפו .היא היתה יכולה להיות ,אבל...
היא שייכת למקום אחר.
קולה רך ,ואני לא יודע אם אני מדמיין את האכזבה בו ,או שזו
אכזבתי שלי .אני מתבייש בהרגשה .יורש או יורשת של שתי ארצות
הוא רעיון נורא .אני לא חושב שזה קרה בהיסטוריה ,ואם זה היה קורה,
זו היתה גזירה איומה ,גם עבור היורש וגם עבור רוחות הערים .הן
יכולות ,בקושי רב ,להיות קרועות בין שתי ארצות .שומרים לא יכולים.
אני תוהה אם מייב מרגישה משהו כלפי ישראל ,או רק חוששת שעצם
הקרבה תהפוך אותה ליורשת שלי ותגזור עליה גורל כזה" .סליחה ",אני
אומר" .לא חשבתי .תקרבי אותי עד כמה שתוכלי ,ויפו או אחת האחרות
ידאגו לי משם".
מייב מהנהנת ומשפילה את עיניה ,לחייה סמוקות ,וחוזרת לעבודה.
אני מסוגל לראות בתנועותיה שיש לה ניסיון בהשטת סירות .אני נזכר
שגם אשלינג אוהבת לשוט .היא ניסתה לגרור אותי כמה פעמים לאיי
ארן ,אבל ויתרה כשהבינה שאני סובל ממחלת ים קשה .המחשבה על
אשלינג מעלה בי דאגה" .אמא שלך באמת שלחה אותך?"
"לא בדיוק .היא הסבירה לי את המצב ,ו ...החלטנו ביחד".
אני ממתין ,והיא מחייכת" .בסדר .רבנו על זה שעות .היא לא רצתה
שאני אלך .אבל שתינו הבנו כמה חשוב לעצור את ֵקיין ".היא מבטאת
את השם באופן משובש" .ושתינו חשבנו שלא תצליח לבד".
"הייתי מעדיף לא להצליח מאשר לסכן אותך ",אני אומר בכנות.
"גם אמא שלי ".היא מושכת בכתפיה" .אבל זה יותר חשוב ממה
ששניכם רוצים .היית מת לפחות שלוש פעמים היום בלי העזרה שלי
ושל רוחות המקומות של אירלנד .וזה מזכיר לי ".היא מזעיפה פנים.
"צריך למצוא דרך להודיע לה שאנחנו בסדר .הטלפון שלי טבע בים,
והיא בטח משתגעת מדאגה".
האשמה מטביעה לרגע את האימה שאני מרגיש מהמחשבה על
שיחה עם אשלינג .מייב צודקת .אנחנו חייבים לעדכן אותה .אבל איך?
אני מרגיש את האנחה של יפו חולפת בגופי .לא יכולת לשמור
