Page 382 - 22322
P. 382
382רותם ברוכין|
את עיניה" .הייתי כל כך בודדה ,יוני .רק התחלתי להכיר את רוחות
המקומות ,ושיימוס — עוד לא היינו חברים ,ו "...היא נושמת עמוק.
"מייב היתה תזכורת חיה לאדם האחרון ש ...שאהב אותי".
היא מביטה בי ,ולרגע אני מריח את הגשם ואת האוקיינוס ,את העץ
המשופשף של הפאב ,את הבירה .החלום שקין טווה עבורי ,העתיד שלא
היה יכול להתקיים ,המשפחה שלא היתה יכולה להיות לי ,עדיין פועם
בכאב בתוכי ,וההדהוד החוזר שלו מעיניה הירוקות נורא מכדי שאוכל
לשאת אותו.
"אשלינג ,אני צריך ללכת —״
"לא! חכה ".קול צרוד ,כבד מדמעות" .יוני ,לא היתה לי שום זכות
לקבל את ההחלטה הזו עבורך .בכל יום רציתי להתקשר אליך ,ובכל יום
פחדתי לעשות זאת ,עד שבסופו של דבר הפחד היה חזק כל כך שהוא
שיתק אותי ".היא נדה בראשה ורסיסי דמעות נופלים על כתפיה ,על
שערה" .סיפרתי לה הכול עליך ,והיא תמיד רוצה לשמוע עוד .פחדתי
שהלב שלה יישבר אם לא תרצה קשר איתה ,אבל הבטחתי לה שאם
שניכם תרצו ,תוכלו להיפגש יום אחד".
"וקיימת את ההבטחה ",אני אומר ,קולי חלול .אני משתהה עוד רגע
ואז ממשיך" ,היא מבינה עברית".
האימה בעיניה הירוקות של אשלינג נושאת עמה נימה כבדה של
השלמה ,של בשורות מרות שהיו ידועות מראש .למרות שאני פגוע
וכועס ,אני מרגיש צורך לנחם אותה" .אל תדאגי .אי אפשר להיות יורש
של שני שומרים".
"אין אף מקרה כזה בהיסטוריה ",היא מאשרת בשקט" .לפחות לא
בזו ששיימוס הצליח למצוא".
אני מהנהן .כמובן שהם בדקו את זה .הם בוודאי חששו מזה כל חייהם.
אני מבין את הפחד שלה כעת ,וכל רוח הקרב מתנקזת מתוכי ,משאירה
רק עייפות ועצב ,שגם את הדהודם אני רואה בעיניה .טעיתי .היא כן
השתנתה" .היא לא יכולה להיות היורשת של מקום שמעולם לא היתה
בו ,זה בטוח .כל עוד היא לא תציב רגל על אדמת ישראל ,זה יהיה בסדר".
אשלינג מהנהנת ,הדמעות זולגות על לחייה" .יוני ,הלוואי ש —״
"אני סולח לך ,אשלינג ".אני נאנח ועוצם את עיניי לרגע" .אני
עדיין כועס ,אבל אני סולח .אני לא בטוח שהייתי פועל אחרת במקומך.
