Page 383 - 22322
P. 383
שומרי הערים |383
ואם היית מספרת לי כבר אז ,שנינו היינו ממשיכים לחיות בתוך הכאב,
והיינו גוררים אליו גם אותה".
כשאני מביט שוב ,היא מוחה את עיניה במשהו ,ואני מבין שזו
שמיכת הפליז הוורודה והבלויה שלה ,שבוודאי מבוגרת יותר ממנה.
"אני עדיין חיה בתוך הכאב הזה לפעמים ",היא אומרת.
"גם אני ".אני משתהה" .אני חושד שזה מה שקין רצה .הוא הציע
לי "...אני משתתק .אני לא רוצה לחזור לחלום ,לא עכשיו .היתה סיבה
שוויתרתי עליו.
אבל אשלינג מהנהנת" .התמונה שמת'יו העביר לי — זיהיתי אותו.
פגשתי אותו כשהייתי ילדה ,במקלט".
"כשהגג של הקרוואן שלכם קרס?" אני שואל.
היא מהנהנת ,מופתעת ,כאילו לא ציפתה שאזכור .פניה מתרככות.
"הוא קרא לעצמו שון .היו לו שיער וזקן ארוכים ומדובללים שכיסו
חלק מהפנים שלו ,אבל אני זוכרת את העיניים הכחולות מאוד שלו ,ואת
הצלקת .הוא לימד אותי לא רק שירים פגאניים ,אלא גם שירי נדודים
שהרחיקו מעליי את הרוחות".
אני נזכר בערב הראשון שלנו בדולין ,שעזבה את הפאב כשאשלינג
החלה לנגן שיר כזה בדיוק.
"אם לא הייתם מגיעים ,הוא היה מצליח להרחיק מעליי את רוחות
המקומות לנצח ",אשלינג ממשיכה ,מהדקת את שפתיה" .ושיימוס גם
די בטוח שהוא זה שהזהיר את קרוב המשפחה שלו מפניכם כשהגעתם
לאירלנד".
אני לא מופתע" .הוא חולל נזק רב לאורך ההיסטוריה ",אני אומר.
"ובעיקר הוכיח לנו כמה שומרי הערים פגיעים .אנחנו צריכים להיות
בקשר".
היא מחייכת" .אתה חושב שלאנשים הכי עסוקים בעולם יש זמן
פנוי לשלוח מאות כרטיסי ברכה בכל שנה"?...
"גם לעשות ילדים אין לנו זמן ",אני אומר" .ובכל זאת אנחנו עושים
אותם ,כי אין לנו ברירה .אנחנו לא יכולים להמשיך לכבות לבדנו את
השריפות הקטנות שלנו בזמן שהיער מתמיד בבעירתו".
"בסדר ",היא אומרת לבסוף ,ונאנחת" .לפרוטוקול ,אני חושבת
ששומר ערים הכי בטוח כשהוא לא עוזב את המדינה שלו".
