Page 385 - 22322
P. 385
שומרי הערים |385
"אולי עדיף לתת לה לנוח ",מייב מציעה.
אני נד בראשי" .אני מכיר את המצב הזה .אם לא נשתמש בקריאה
עכשיו ,היא תיעלם .את יכולה לעזור?"
פניה מבוהלות" .אני לא יודעת עליה כלום .רק אגדות וסיפורים".
"זה יצטרך להספיק .אני חלש מכדי לעשות זאת לבד ".אני מושיט
לה את ידי ,והיא מניחה בתוכה את ידה כמעט בביישנות .אני מניח
את ידינו על ספרטה ומשתמש בקריאה בכוחותיי האחרונים ,המרוקנים.
הזיכרונות שנתנה לי מעורפלים כעת ,אבל אני מגשש אליהם בכל זאת,
אל המבנים והרחובות ,אל הילדים כהי השיער ששיחקו בעמקים והפכו
ללוחמים צמאי דם ,אל שדות החיטה ,אל המקדשים ופסלי האלים
והאלות שנחרבו ,אל כל ההיסטוריה וכל הגיאוגרפיה ,כל התרבות וכל
האדריכלות ,כל שומרי הערים .אני מודע בזווית מבטי למייב הבוהה בי
בפליאה ,אבל אז ספרטה מעווה את פניה ופוקחת זוג עיניים שטופות
דם ועכורות.
"תנו לי ללכת ,נכים ",היא אומרת" .סוף־סוף זכיתי במות הגיבורים
שייחלתי לו".
"את לא מתה ,ספרטה .אחרת לא היית כאן ",אני אומר ,ומודע
בחדות לכך שאני מדבר שוב יוונית.
"תגידי לנו איך לעזור לך ",אומרת מייב .אני לא בטוח איזו שפה
היא מדברת ,אבל כולנו מבינים אלה את אלה.
היא צוחקת" .אתם מאחרים בכמה אלפי שנים ".היא עוצמת עיניים,
פוקחת אותן שוב ,ולפתע פניה פראיות ,והיא מחייכת אליי את חיוכה
העקום ,חיוך ניצחון" .זה נגמר".
היא באמת מוכנה למות ,אני מבין ,וברגע שההבנה נחה עליי ,ידי
חולפת דרך כתפה .דמותה נעשית דהויה יותר ,שקופה יותר ,הולכת
ונעלמת תחת ידינו .אני מסב את עיניי ,גוש מתהווה בגרוני .אני לא
מסוגל להביט ,לא מסוגל לצפות שוב באחת מהן מתה מול עיניי.
"אל תתאבל עליי ,שומר ",ספרטה מגחכת" .חגוג את ניצחוני".
עיניי צורבות ,אבל אני מכריח את עצמי להביט בה ,להוכיח לה
שאני אמיץ מספיק כדי לצפות בה נעלמת.
"תפסיקי להיות מטומטמת ",מייב אומרת בגסות.
אני בוהה בה .ספרטה ,להפתעתי ,עושה כמוני.
