Page 388 - 22322
P. 388
388רותם ברוכין|
עיר־מדינה שרק אגדות ומיתולוגיה נותרו ממנה .היא בתורה מביטה
אליי ,אל עולמי שלי — מדינה קטנה ,אך אמיתית ,שהיא יכולה להיות
חלק ממנה .שם ישראלי יהיה התחלה טובה .ספרא ,אולי? אני מביט
בסמל שלה ,דמות האות ,Aהדומה בעיניי להר .רמת ספרא.
זה מוצא חן בעיניה.
התגובה שלה מעודדת אותי ,ואני ממשיך לטוות את החלום .רמת
ספרא היא יישוב קטן — בגליל העליון ,אולי בתחתון ,אולי בעמק .לא
קל להתקבל לשורותיו .היא מחייכת ,ואני יודע שאני בכיוון הנכון .אני
מדמיין את החקלאות ,דומה מספיק לזו שהיא מכירה .אחרי הכול ,גם
ישראל היא חלק מהמזרח התיכון .ברמת ספרא יגדלו פירות הדר ומטעי
זיתים וגפנים .והשוק — שנקרא "אגורה" ,כמובן — ימשוך קונים מכל
הארץ אל התוצרת החקלאית המובחרת ,שמן הזית והיינות ,הפירות
והירקות האורגניים .אני מרגיש את שביעות הרצון שלה.
ספורט ,היא מזכירה לי ,ואני נאנח .רמת ספרא לעולם לא תארח
אולימפיאדה ,אבל יהיו בה צעדות והליכות ומרוצי ניווט ,וקבוצות
ספורט — מעורבות ,כמובן ,כמו שהיא אוהבת .וחוות סוסים ,וסטודיו
לאומנויות לחימה .אלוהים ,איך אעמוד בכל ההבטחות האלו? איך
אוודא שהיא לא תכפה את דעותיה ואת אופייה על תושביה החדשים,
שתדע ללמוד מהם? דיה לצרה בשעתה ,אני מניח.
תרבות ,היא אומרת כקוראת תיגר .אמונה.
אני מרגיש את לבי שוקע .כשאני בתוך תודעתה ,אני רואה את כל
מה שהיה חלק ממנה — ארבעים ושלושה מקדשים לאלים ,עשרים
ושניים מקדשים לגיבורים .הספרטנים העלו פולחן לארטמיס ,אבל בכל
הפסלים והמקדשים פניה של אלת הציד והפריון היו פניה של ספרטה
עצמה .היא בכתה על היקינטוס בפסטיבל שלו ושרה שירי ניצחון
לאפולו ,מאהבו .היא השתחוותה לשני המלכים ,האחים התאומים.
אני נד בראשי ,מובס .כל הדתות המודרניות רחוקות מדי מאלי יוון
העתיקים .אני לא חושב שהיהדות ,הנצרות או האסלאם ,כפי שאני
מכיר אותן ,יכולות להיות חלק מרמת ספרא .היא מאוכזבת ,ואני מרגיש
אותה נשמטת מאחיזתי .אני מביט שוב בפסטיבל אפולו ומאהבו ,ורעיון
נואש עולה על דעתי .נחגוג את חגיגות הגאווה ,אני מציע .ברמת ספרא
יתקיים בכל שנה פסטיבל גאווה גדול וצבעוני ,שבעה ימים שבהם נישא