Page 381 - 22322
P. 381
שומרי הערים |381
אספר לך כשאחזור .אני בדרך הביתה .אבל הכול בסדר עכשיו ".היא
משתהה לרגע" .אני חושבת".
עיניה של אשלינג מתעננות ,ואני רוצה להרגיע אותה ,אבל בדיוק
כמו מייב ,יש לי יותר תקוות מאשר תשובות ודאיות" .אנחנו בטוחים",
אני אומר לבסוף ,ולפחות כרגע ,נראה שזה מספיק .הדאגה בעיניה של
אשלינג מפנה את מקומה למבוכה .היא לא מביטה בי עוד" .בסדר .אני
מחכה לשמוע הכול .נתראה בבית .יונתן ...תודה שענית ,ו ...שדאגת
לה".
היא מנסה לסיים את השיחה ,כנראה כי היא חושבת שזה מה שאני
רוצה .אבל זה לא .אני מביט בנערה לצדי" .מייב ,את יכולה לתת לי
חמש דקות לבד עם אמא שלך?"
אשלינג מביטה בי שוב ,עיניה מלאות בשאלה דוממת .מייב מביטה
ממני אל מסך הטלפון ,ומגלגלת את עיניה" .בטח .אין בעיה .אני אלך
לבנות ארמון בחול עם קיין ,זה נשמע כיף".
"תתעלם ממנה .היא מתבגרת ",אשלינג אומרת בזמן שמייב מעבירה
את רגליה לצדה השני של הסירה וקופצת למים הרדודים .אני מחליט
לא לומר כלום על ההצהרה של מייב ,שעלולה בהחלט להיות נכונה.
"סליחה שלא עניתי קודם ",אני אומר" .לא הייתי בטוח שזו את,
והאמת שפחדתי שאם זו כן את ,תנסי לשכנע אותי לא ללכת".
היא בוהה בי באי־אמון" .אתה באמת מתנצל בפניי?"
אני מבין כמה זה מטופש בהתחשב בנסיבות וצוחק .היא מחייכת,
אבל חיוכה רפה.
"תודה ששלחת את מייב .אני לא יכול לתאר לעצמי כמה אומץ זה
דרש מצדך".
"לא מספיק כדי לכפר על ארבע־עשרה שנים של פחדנות .יונתן ,אני
כל כך מצטערת שלא סיפרתי לך".
אני שותק .אני רוצה לקבל את ההתנצלות ,להרגיע אותה שמעולם
לא רציתי ילדים ,לומר שאני יודע כמה חשוב שתהיה לה יורשת ,להודות
שאני מבין את הסיבות שלה .אני באמת מבין .אבל אני לא מסוגל להגיד
דבר .גרוני חנוק ,ובזווית עיני נערה אדמונית שמעולם לא רציתי להיות
אבא שלה מתהלכת יחפה על החוף של עיר שנותר ממנה רק זיכרון.
"כשעזבת לא ידעתי שאני בהיריון ,וכשגיליתי "...היא משפילה
