Page 358 - 22322

‫‪ 358‬רותם ברוכין|‬

‫למנוע זאת‪ .‬מייב זורקת משהו לעברו‪ ,‬ואבני חצץ קטנות ממלאות את‬
‫האוויר‪ ,‬מוטחות בקין‪ .‬אני מריח שוב את ריח הגשם סביבי‪.‬‬

‫קין עובר דרך מטר אבני החצץ כאילו היו זרזיפי מים‪ ,‬והגל שלו‬
‫מתקדם‪ ,‬גבוה ומהיר משלנו‪ .‬אני זורק אליו הגנות של משמר השלושה‪,‬‬
‫גשר‪ ,‬גינוסר‪ ,‬מעלה החמישה‪ ,‬בית יהושע — כל יישובי חומה ומגדל‬
‫שאני מצליח לזכור‪ ,‬ואחריהן את ההגנות של שדרות‪ ,‬נתיבות‪ ,‬עין‬
‫עובדת וכל יישוב מדברי שעשוי להאט אותו‪ .‬החוף של אשקלון כבר‬
‫לא רחוק‪ ,‬אבל כך גם קין‪ .‬הגל שלו מתנשא מעלינו‪ ,‬צלו מכסה אותנו‪.‬‬
‫האונייה מיטלטלת‪ .‬מייב מביטה בי בייאוש ותופסת במעקה‪ .‬אני מגונן‬
‫עליה בגופי מבלי לחשוב‪ ,‬בייאוש‪ ,‬ומרגיש את נשימתה נעצרת כשהגל‬

‫מטביע אותנו‪.‬‬