Page 127 - Step and repeat document 1
P. 127

‫רשימות על אמנות החיים | ‪127‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬אם אדם הגיע למצב שבו הוא אינו משתוקק‬
‫לדבר ואינו מושפע מדבר‪ ,‬לאושר אוטרקי (אני מזכיר שוב‬
‫כי זה חשוב‪ ,‬אושר אוטרקי אינו אושר של אדם מתבודד‪,‬‬
‫אלא של איש עם משפחה‪ ,‬חברים וקהילה)‪ ,‬אזי‪ ,‬קובע אריסטו‪,‬‬
‫אדם זה הגיע לדרגה של שלמות‪ .‬המילה שלמות אינה‬
‫גבוהה מדי לתיאור מצב זה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הייתי שואל אם מצב‬
‫זה ייתכן בכלל? חשבו מה זה אומר — השגתם את כל מה‬
‫שראוי להשיג ועתה אינכם רוצים דבר‪ ,‬לא צריכים דבר‪ ,‬לא‬
‫מושפעים מדבר‪ ,‬לא מתגעגעים לדבר‪ ...‬הכול פשוט טוב ויפה‬
‫ואתם מסופקים וליבכם טוב עליכם‪( .‬רק שמתי את הנקודה‬
‫בסוף המשפט הקודם ומיד ראיתי בעיני רוחי את לבובסקי‬
‫וידידיו משחקים באולינג‪ )...‬עבור בני תמותה כמוני‪ ,‬אני‬
‫סבור‪ ,‬מצב כזה ייתכן רק לפרקי זמן קצרים ודי נדירים‪.‬‬
‫קוראים נאמנים של הספרים שלי יודעים שרעייתי מאפיינת‬
‫את פרקי הזמן האלה כרגעים שבהם אדם חש נוסטלגיה להווה‪.‬‬
‫איזה יופי‪ .‬אך אריסטו לא מדבר על רגעים‪ ,‬הוא מתכוון למצב‬
‫שאין בו שום תהפוכות ואשר יישאר כזה עד סוף ימיו של‬

                                              ‫האיש המאושר‪.‬‬
         ‫לא לרצות דבר — זה כמעט סותר את טבע האדם‪.‬‬
‫אזכיר את תובנתו המדויקת להפליא של לוגן סמית'‪ :‬קשה‬
     ‫יותר ליהנות ממה שהשגת‪ ,‬מאשר להשיג את מה שרצית‪.‬‬

‫ואם לא די בכך‪ ,‬אריסטו גם האמין שכדאי לדבר על אושר‪/‬‬
‫אודימוניה רק בשלהי חייו של האדם‪ ,‬כסוג של סיכום של כל‬
‫מה שהוא עשה תחת השמש‪ .‬ומי ששומע כאן הד לאמרתו‬
‫המפורסמת של סולון‪ ,‬הנחשב לאחד משבעת חכמי יוון — אל‬
‫תקרא לאדם מאושר לפני יומו האחרון‪ ,‬סימן שיש לו שמיעה‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132