Page 103 - 9322
P. 103
לפני שהקפה יתקרר
"אף אחד מסוים ",היא אמרה ולגמה שוב מהקפה .היא לא תיקשרה
איתו כלל.
הוא הטה את ראשו הצדה והניח את המגש בחינניות על השולחן
מול הילדה ,ואחר שב למקומו מאחורי הבר .נראה שהילדה חשה לא
בנוח.
"אה ,סליחה ",היא קראה לנאגארה.
"מה?"
"לא הזמנתי את זה ",אמרה הילדה והצביעה במבוכה על הטוסט
שלפניה.
"זה על חשבון הבית ",הוא אמר בגאווה.
הילדה הביטה במנת החינם באי־אמון .הוא פתח את זרועותיו
השלובות ונשען לפנים בשתי ידיים על הבר.
"עשית את כל המאמץ לבוא מן העתיד .אני לא יכול לתת לילדה
כמוך לחזור בלי להגיש לך שום דבר ",הוא אמר ,אולי בציפייה
לשמוע לפחות תודה .אבל הילדה רק המשיכה לנעוץ בו מבט ואפילו
לא חייכה .הוא הרגיש מחויב להגיב.
"יש בעיה?" הוא שאל ,קצת מודאג.
"לא .תודה ,אני אוכל את זה".
"כל הכבוד".
"איזו סיבה יש לי לא לאכול?"
הילדה מרחה את החמאה במיומנות על הטוסט ולקחה ממנו ביס
רעבתני .היא המשיכה לכרסם .היתה לה צורת אכילה נהדרת.
הוא המתין לתגובתה של הילדה .מטבע הדברים ,חשב ,היא תפגין
את התענגותה על טעם החמאה הראויה להתפאר בה .אבל היא לא
הגיבה כפי שצפה — היא המשיכה לאכול ללא כל שינוי בהבעת פניה.
כשגמרה את הטוסט התחילה לאכול את הסלט ולזלול את יוגורט
הפירות.
משסיימה ,פשוט שילבה ידיים בתודה על האוכל ולא אמרה ולו
מילה אחת .נאגארה התמלא דכדוך.
103
