Page 98 - 9322
P. 98
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
וש ֶאת זה תהיי מסוגלת לעשות גם אם הדברים שאעשה או אגיד יהיו
קשים ומוזרים נורא — אפילו אם אשכח מי את.
"אז אני מבקש ממך לא לשכוח לעולם דבר אחדַ .את אשתי ,ואם
חייך כאשתי יהפכו קשים מדי ,אני רוצה שתעזבי אותי.
"את לא צריכה להישאר איתי כאחות .אם אין בי יותר שום ערך
כבעל ,אז אני רוצה שתעזבי אותי .כל מה שאני מבקש זה שתעשי כל
מה שיש ביכולתך כאשתי .אחרי הכול ,אנחנו בעל ואישה .גם אם
אאבד את הזיכרון ,אני רוצה שנהיה יחד כבעל ואישה .אני לא יכול
לשאת את המחשבה שנישאר יחד רק מתוך סימפתיה.
"זה משהו שאני לא מסוגל לומר לך ב ָּפנים ,אז כתבתי אותו
במכתב".
כשקאזו סיימה לקרוא ,קוטאקה וקיי נשאו את עיניהן לתקרה והחלו
לבכות בכי רם .קוטאקה הבינה מדוע פוסאגי נתן את המכתב הזה
לה ,אשתו מן העתיד .לפי המכתב ,היה ברור שניחש מה תעשה אחרי
שייוודע לה על מחלתו .ואז ,כשהגיעה מן העתיד ,התחוור לו שבדיוק
כפי שניבא ,בעתיד היא מטפלת בו כאחות.
בתוך החרדה והפחד לאבד את זיכרונו ,הוא קיווה שתמשיך להיות
אשתו .היא תמיד שכנה בלבו.
היו לכך הוכחות נוספות .גם אחרי שאיבד את זיכרונו ,היה
ביכולתו לשאוב סיפוק מעיון במגזינים תיירותיים וכתיבת הערות
במחברת שלו .פעם הסתכלה מה הוא כותב .הוא הכין רשימה של
יעדים שנסע אליהם כדי לבקר בגנים .היא פשוט הניחה שמעשיו הם
שרידים שנותרו מאהבתו לעבודה שלו כגנן נוף .אבל היא טעתה.
היעדים שרשם היו כולם מקומות שבהם ביקר איתה .היא לא הבחינה
בכך בזמנו .היא לא היתה מסוגלת לראות .ההערות שימשו מאחז
אחרון לפוסאגי ,שבהדרגה הלך ושכח מיהי.
98
